היום הוכחה לי הטענה, שהיקום מסתדר את עצמו.
זה מין איזה שהוא כוח שמתקן את עצמו מחדש כל פעם, כל עוד אתה לא נלחם בו.
ואתמול, כשכל התוכניות שלי השתבשו, צמחו מהן תוכניות יפות אחרות.
בקיצור, במקום להתפלסף. אתמול, קמתי מוקדם הלכתי עם הדר לראיון עבודה אחרי שלוש שעות שינה, חזרתי, ישנתי שעתיים, כל היום השתעממתי עד מוות, אבל אמרתי לעצמי, שני את עושה עם עצמך משהו, את השינוי שכל כך רציתי התחלתי, אין יותר בלאגן או חוסר תשומת לב, קמתי, סידרתי כל חדר וחדר, עזרתי לאמא, עשיתי מסכות ויום טיפוח, ערכתי לקידוש לבד כי אמא הייתה אצל החבר, אכלנו נהנו מזמן איכות משותף שרק אחים יכולים לחלוק, אלה היו אותם רגעים ספורים שהרגשנו באמת את הקשר המשותף והכל כך חזק של אחים, צחקנו ונהנו וכמו תמיד חזרנו גם להתווכח מי שוטף את הכלים.
הגיע הלילה והתיכנונים הקבועים של שישי כבר החלו, הדר הבריז לי ולא הגיע, עירית כהרגלה הייתה אדישה, מה פה מה שם כולם באים אליי הביתה. דביר הגיעה אליי ראשונה, דיברנו וצחקנו, כל כך נהנתי, גם מאווירה, וגם מתחושת החופש הגמור של תקופה מתוקה שלא תחזור, החופשיות בה דיברנו הפתיעה אותי, כמה מוזר לגלות אנשים אחרי שאתה לומד איתם 12 שנים מחדש. שתיים מתן דייזי ועירית הגיעו, ישר אחריהם גם יניב, דיברנו צחקנו, בעיקר צחקנו כמו שרק החבורה שלנו צוחקת, השטויות של עירית, היציאות של דייזי, האדישות של מתן והבגרות החדשה של יניב שהפתיעה אותי. גם הדר הגיע בסוף אחרי דייט מוצלח שלו. ארבע וחצי חמש מתחילים להתקפל, עדנה והדר מגיעות דיי בהפתעה, הולכים להחזיר את יניב הבייתה, עדנה בנתיים הולכת לדייט, יושבים אצלו קצת, עדנה מתקשרת שנבוא לקחת אותה מהר, מסתבר שאותו דייט לא היה חלומי במיוחד, והגבר, לא משהו בכלל, ושאחרי כמה ג'וינטים או אפילו יותר גרוע מזה, לא בדיוק חושבים מהראש אלה מהזה .. חוזרים ליניב מתן דייזי ועירית גם הם הגיעו ליניב, יושבים צוחקים ומשחקים עם הגורים החדשים, התחילה כבר השיחה העמוקה של הבוקר, 7 בבוקר, כשאור מלא בחוץ, עדנה מחליטה לישון אצלי אחרי הטרואמה שעברה ואנחנו הולכות אליי הביתה.
כמה לא צפוי, כמה גדוש, וכמה כיפי :)
הא, ועידן התקשר (אחרי שאמרתי לו כן)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
