צעדים ראשונים.

זהו.

וויתרתי.

נמאס לי.

נמאס לי מהמלחמה. נמאס לי מהקונצים. נמאס לי לנסות. נמאס לי לחיות.

נמאס לי שעושים עליי פוזה. נמאס לי מזה שלא מעריכים אותי.

נמאס לי מעצמי.

נמאס לי מהחברות.

נמאס לי להלחם.

זהו וויתרתי, נכנעתי, הבנתי שזה לא שווה אותי. נמאס לי. מה לא ניסיתי ? ניסיתי לפתוח דף חדש .. קיבלתי את זה כמו בומרנג בפנים. נפתחתי. שיתפתי. הבלגתי על כל כך הרבה כעס. על כל כך הרבה טינה. נמאס לי. אין לי כלום בחיים. לא חברות. בקושי משפחה. אהבה ? כבר מזמן הפסקתי לחלום. חברות עלק. כל אחת תוקעת סכין. עושה מה שבראש שלה. זאתי שמחליפה שצבועה. זאתי שפה מתי שהיא צריכה אותי ולא להפך. זאתי שזורקת הערות. זאתי שמביאה יחס דוחה. זאתי שאי אפשר לבטוח בה.

נמאס לי שאני יוצאת המגעילה.

שאני יוצאת ה"לא חברה"

נמאס לי שנותנים לי הרגשה של נדחפת.

בא לי להיות מישהו אחר.

מה שהכי מרגיז זה לראות אנשים שיש להם הכל. ובוכים.

אני כבר וויתרתי.

נכנעתי.

אין בי עוד כוחות.

נגמר לי הכוח.

כבר בקושי יש לי נשמה.

אין לי כלום.

אני סתם קליפה מהלכת.

אף אחד לא יבין.

אילצו אותי להתבגר תוך חודשיים. לאבד את התמימות שבי.

אין.

איבדתי אותה. אני יודעת שאין דבר כזה חברות. שאין דבר כזה אהבה. אין דבר כזה יופי.

כבר איבדתי את האופי שלי.

דיי.

אני צריכה לבנות את עצמי מחדש.

קשה לי.