צעדים ראשונים.

"בשיעור ביולוגיה למדתי מזמן,

שיש בגופינו איבר לא גדול ולא קטן,

איבר שהוא שריר עם עליו וירידות,

שמסרים את הדם בלי בעיות.

זהו הלב והוא כמו משאבה, אבל,

שאין שום קשר בינו לבין אהבה,

זה מה שלימדו אותי המורים אבל החיים לימדו אותי דברים אחרים,

הלב הוא באמת איבר חשוב לאדם,

אבל לא בגלל מערכת הדם,

הלב הוא באמת איבר גמיש עד מאוד,

וכשאוהבים הוא מתרחב עוד ועוד ועוד..

הלב יכול להכיל אהבה מהחזה ועד לגב,

ולפעמים זה נכון- הוא עולה על גדותיו"

נכון, זה די ילדותי, אבל אז מה, כשקראתי אותו זה גרם לי לחייך. אז כתבתי אותו פה.

הזמן האחרון אני מבולבלת, אני לא יודעת כלום, אני מנסה, מחפשת. וכל הזמן כואב לי בחזה.

חסר לי משו כדי להיות מאושרת, אני מאושרת גם עכשיו, מאוד. אבל חסר לי משהו, אני לא יודעת מה, וזה משגע אותי.

טוב נראה לי הלך לי כל הכישרון הכתיבה =\

ביי ..