צעדים ראשונים.

מהיום דיאטה

נמאס לי כבר מהמצב הזה,

נמאס לי כבר מזה,

אני מרגישה שגם אם אני אעמוד ליד כולם ואצרח, אף אחד לא ישים עליי בכלל, אף אחד לא ישים לב.

נמאס לי כבר שאני עושה ואני יוזמת,

נמאס לי כבר מלהרגיש לבד.

נמאס לי כבר מזה שאין לי אף אחד.

שאף אחד לא באמת איתי, רק מתוך אינטרסים. או שלא שומרים על קשר ורק פנים מול פנים משחקות אותה החברות הכי טובות, ומצד שני לא טורחות בכלל לשאול מה שלומי, להתעניין בי.

נמאס לי כבר מזה שאני תמיד נותנת ואף פעם לא מרגישה שאני מקבלת משהו.

שאני זאת שצריכה להתקשר, שאם אני לא אתקשר אני יהיה לבד, שאם אני לא אבוא אני אשאר לבד. נמאס לי כבר מכל המצב הזה.

את, את שהיית החברה הכי טובה, ככה בגדת. ככה את מתנהגת.

את, שלא שומרת על קשר, שמתייחסת כמובן מאליו.

את, שלא טורחת בכלל לשאול עליי תקועה רק בעצמך.

את, שבכלל לא רואים אותך לא שומעים ממך בכלל, כל היום עסוקה בשלך. מה אכפת לך ממני?!

את, שרבה על כל שטות.

את, שנגגרת אחרי כולם.

כל שורה שכתבתי, מילה שכתבתי, קשורה למישהו.

נמאס לי כבר מזה. נמאס נמאס נמאס נמאס נמאס.

אני כבר חייבת להוציא את זה איך שהוא, אם לא אני אתפוצץ. פשוט אתפוצץ!

כנראה שהפוסט הזה ימחק תוך יום או אפילו תוך כמה שעות. אבל לא אכפת לי. הייתי חייבת לפרוק.