אני יושבת מול הסמן המרצד וחושבת מה לכתוב, הרי יש לי כל כך הרבה מה להגיד ואין לי אף אחד לו אני יכולה להגיד את זה.
אני רוצה תינוק, יותר מכל דבר אחר אני רוצה תינוק... ואני יודעת שזה צורך קיומי... ואל תגידו לי שזה לא, ואל תגידו לי שזה יגיע או שזה לא יגיע ומה שיהיה זה מה שצריך להיות כי זה לא נכון, צריך להיות לי תינוק, אני יודעת את זה בברור כמו שאני יודעת בברור שהשמש תזרח מחר בבוקר. מה שאני לא יודעת זה אם באמת יהיה לי תינוק.
כולם אומרים לי שאני מגזימה, שזה הרי יגיע בסוף... מה זה בסוף? אולי אין סוף?אולי אני אנסה להכנס להריון במשך שנים ואז, אחרי עשרים שנה של ניסיונות כושלים יגידו לי "טוב.. טעינו... לא ידענו... קורה..." מה אז?
אני רוצה תינוק ומוכנה בשביל זה לעשות הכל.. התחלתי טיפול בגונל F לפני חודש. למי שלא מכיר גונל F הוא טיפול בו הייתי צריכה להזריק לעצמי כל יום חומר ישירות לבטן, אני... שהמחשבה על מחטים גורמת לי לחולשה לא מוסברת בכל הגוף מחדירה לעצמי מחט לבטן כל יום בשעה 5 בדיוק ואם זה לא מספיק הולכת פעם ביומיים לעשות בדיקת דם כדי לראות את ההתקדמות. אבל אין בעייה. אמרתי לעצמי שזה מחיר קטן לשלם לאלוהי התינוקות שיראה את סבלי הרב וישלח לי בייבי קטן משלי. אבל הנה, היום, קיבלתי מחזור. הכאב של הזריקות כנראה לא היה משכנע מספיק.
אבל אני לא נכנעת... גם החודש אני אזריק לעצמי זריקה כל יום (הפעם אולי בשעה אחרת כדי לשנות את המזל) ואני אלך כל יומיים לעשות בדיקת דם כדי שיוכלו להגיד לי מתי זה הזמן הטוב ביותר לשכב עם בעלי ואולי, רק אולי הפעם זה יעבוד, ומשהו שם למעלה יחליט שהחודש הגיע סוף סוף תורי להתברך בתינוק.