ספור

תהנו :)

פרק 3

דפיקות בדלת נשמעו . לרגע נרתעתי מלענות . פחדתי , לא ידעתי מי זה .
"כן ?" הוראתי להיכנס .
"דורי ?" נכנסה סופי לחדר "אני מפריעה ?"
"מה פתאום ?" חייכתי לעצמי "אני שמח שנכנסת"

"אתה בטח לא מבין למה אני פה ..." התיישבה לידי .
"למה את פה ?" שאלתי לאחר שתיקה מביכה מעט.
"מכיר את 'יום השישי ה-13 '?" צחקקה .
"כן , יום המזל הרע ," ומיד מיהרתי להוסיף "אני חושב ..."
"אז זה היה אתמול בשבילי"

"ספרי"
"הייתי פה ואז גררו לי את המכונית ולבסוף , שכחתי את המפתח לדירה שלי במכונית לכן רק מחר , כאשר אקח את המכונית אוכל להיכנס לדירה ..." היא הפסיקה בדיבורה השותף .
"למה הפסקת ?" שאלתי . עיניי היו מרותקות אליה , מחכות לכל תזוזת שפתייה .
היא הניחה את ידה על מצחי בשלוה .
"אתה קצת חם," הסיקה "אולי עלה לך החום" .
לא עניתי . ידעתי שככה זה כשאני הוזה ואחרי מספר דקות החום חוזר למצבו הרגיל .
היא הורידה את היד , שוב באותה שלוה .
"סופי," לחשתי "האם אי פעם היה לך דחף בלתי נשלט לנשק משהו ?" לא התביישתי להגיד את מה שאני חושב . אני מקווה שאת הרמז היא הבינה .
"כמובן דורי," חייכה "את בעלי לעתיד אני תמיד רוצה לנשק" .
בום . בשנייה נשבר לי הלב . איך שתי מילים יכולות לשבור לב שלם .
"בעלך לעתיד ?!" חזרתי על השתי במילים המכאיבות כ"כ .
"כן ,דורי," היא נהייתה מעט צרודה "לא ידעת על נמרוד ?"
"לא..." מלמלתי ובהיתי לכיוון רגליי .
הייתה שתיקה ארוכה .
"ואיפה נמרוד עכשיו ? הוא לא יכול לפתוח לך את הדירה ?" שאלתי . בתוך תוכי כעסתי עלייה . אני יודע שזה לא אשמתה ואין שום סיבה שאכעס עלייה אבל כן , כן כעסתי עלייה .
"לא ," היא בחנה אותי בעיניים קטנות "אני מפריעה לך ?" .
"לא," עניתי במהירות "אני רוצה ללכת לישון" . בעצם , רציתי לבכות .
"בסדר" ענתה ויצאה מהחדר .
דחפתי את ראשי לתוך הכר . דמעה דקה ורטובה החליקה במורד לחיי .
פתאום , בלי הודעה מוקדמת סופי נכנסה שוב לחדר .
"סופי ?" שאלתי מופתע .
היא נשכה את שפתייה והתקרבה אליי .
"סופי ?" שאלתי שנית "את מרגישה טוב ?" . אני לא יודע למה כ"כ הופתעתי מהתנהגותה .
"רק עכשיו הבנתי" היא לחשה .
היא לקחה את ראשי ונישקה אותי באגרסיביות . עיניי היו פקוחות לגמרי . האם חלומי התגשם ? האם סופי באמת מנשקת אותי עכשיו ?.
הנשיקה כאילו לא הפסיקה והיא הפנטה אותי .
התנתקנו אך עדיין היינו צמודים זה לזו . היינו כמעט באותו גובה .
"זה יהיה הסוד שלנו," לחשה אל אוזני ויצאה מן החדר .
זיכרונות מלילות נועזים הציפו אותי . הפעם הזיכרונות מעט שעשעו אותי ואף התרגשתי מהם .
עם טעם מתוק בפה נרדמתי .

הסתובבתי בבית הספר עם הסוד שמור חזק בבטן . סופי לא התקרבה אליי מאז הלילה .
"דורי !" סעיד התקרב אליי בתרועות שמחה "טוטוטוטוטו" הוא שר .
סעיד היה ילד שחום , ערבי . אף פעם לא הייתה לי בעיה עם זה , אני לא גזעני ואני לא מפחד כשאני רואה ערבי מתקרב אליי . להפך , אני יכול להזמין אותם לאכול איתי בפלאפל השכונתי שאני אשלם , גם אם הם יוכלו 300 מנות פלאפל .
"סעיד !" שמחתי גם אני .
"אז אתה כבר זוכר אותי יותר טוב ?" שאל אותי .
"אחרי ההיכרות שערכתם לי אתמול במסיבת הפתעה אני חושב שהזיכרון מתחיל לחזור אליי" חייכתי .
"את מי אתה כבר זוכר ?" שאל סעיד וסדר את רצועות הילקוט השחור שלו .
"המשפחה , אתה , סופי ומיטל..." ספרתי עם אצבעותיי .
"מיטל , חברתך הנועזת" הוא עצר אותי וקרץ לי בשובבות .
"מצחיק מאד" דחפתי אותו מעט בכתפו .
"אתה לא זוכר את הלילות שספרתי לי עליהם ?" שאל בדאגה כאילו זה הזיכרון הכי חשוב שאני צריך לזכור .
"חזר אליי, כן," עניתי .
"איך חזר אלייך ? שוב פעם 'עשית את זה' עם מיטל ?" הוא נשאר עם חיוך אווילי על פניו .
"לא , זה חזר מעצמו" פסקתי באדישות . שיקרתי .
הצלצול קטע את שיחתנו ה"קולחת" . בצעדים מהירים המוני ילדים נכנסו לכיתות .

אני יכול לשקר מיליון פעמים בשביל סופי כי זה הסוד שלנו . הסוד שהוא רק שלי ושלה .
סוד האהבה האסורה .