אין לי אפילו שם לפוסט הזה.
אני רק רוצה שתביני שבאמת אני מצטערת.
אולי זה ישמע נורא שטותי לאחרים אבל לי באמת לא אכפת,
יש קצת צדק בכעס שלך אלי, הייתי לפחות צריכה לומר לך, אבל חשבתי שתרצי
להיות עם אחותך, חשבתי שתרצי לבלות איתה ותעדיפי אותה על פנינו.
זה לא שהפסדת כ"כ הרבה את מבינה? סליחה.
ואם אצרח רק תביני שאני מצטערת? את חושבת שעדיף לך להתעלם? זה הפתרון?
אני לא חושבת. אני חושבת שדווקא אם תעשי אחרת, זה יהיה הטוב.
למרות שזה קצת רשעי לומר זאת, או שלא? אני פשוט מעדיפה לדבר.
אני מבינה שאין לך 'דיבור איתי' וזה, אבל לפחות תקשיבי. הפלאפון שלך לא עובד,
אז אין לשלוח SMS אין להשאיר הודעה בתא הקולי - אין. וגם המחשב שלך לא עובד
אז אני בעצם כותבת את הפוסט לעצמי? אני משארת שכן.. אבל אני בטוחה
שתקראי אותו מתישהו אני מקווה לפחות.. ואני כן מצפה שתסלחי לי, אני אנוכית? יש מצב.
אבל אני כן טועה ואולי זה המון אבל הפעם יש לי באמת סיבה מוצדקת.
ואולי כל הפעמים סלחת לי בלי סיבה מספיק טובה, אולי אבל הפעם באמת יש לי סיבה.
את אתמול אמרת לי ביי במהירות שאחותך הגיעה אז כבר קלטתי את זה, די!
אני ממש לא רוצה להפסיד אותך בגלל זה, אני אוהבת אותך אלי, סליחה.
אל תגרמי לי להיות מיואשת,
סליחה.
את יודעת מי זאת.
"אולי היא עומדת בחושך בתוך החדר
אולי היא יושבת באור מתוחה כמיתר
אולי היא מאד מרוכזת ידיה שלובות בחיקה
או אולי היא פשוט נאחזת בכל מה שהיא יכולה
אולי היא עכשיו מנגנת בתוך הבית
אולי היא כותבת מכתב ונזכרת בשם
אולי היא פתאום מתבוננת במי שנמצא על ידה
או אולי היא פשוט מתחננת על מי שישן לצידה
ואולי היא נודדת בכל העולם ומשם היא מוכרת לך
דמעה שנפרדת ממנה אולי היא נופלת לרגליך
אולי היא כושלת בדרך על פני הארץ
אולי היא עוצמת עיניה וצועקת בלי קול
אולי היא נסחפת בזרם בנהר הרעב הגדול
ודמעה שנפרדת ממנה עוד רגע היא תיפול"
עמית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
