אז החלטתי לסגור את הבלוג, קודם כל כי באמת שאי אפשר להפתח ככה לבלוג, עדיין יש חששות של מה יחשבו עליי אחרים וכ'ו. ועוד סיבה, שמתי לב שחברה שלי מתארכת פה בבלוג די הרבה, וכן, ככה אני יצליח לכתוב? לכתוב ב-ל-ו-ג?
בכל מיקרה, אז או שאני אפתח בלוג חדש, בשם משתמש אחר, ואכתוב שם ברצינות, או שאני באמת אסתפק ביומן הפרטי שלי.
ודבר אחרון, שמתי לב למלא בלוגים שהם כל פוסט ופוסט מבוסס על אותו בן אדם שהיה חבר שלהן ואז הם ניפרדו או שהוא בגד וכדומה. זה מוציא אותי מדעתי.
את אוהבת אותו, הוא לא אוהב אותך, סו-ף ה-ס-י-פ-ו-ר. למה לחפור? הבנו ת'פואנטה. הבנות הללו שכותבות את הפוסטים האלה נכנסות לדיכאון רק מעצם העובדה שהן כותבות על זה. וכותבות על זה בלי סוף. אתן לא יכולות להכריח בן אדם לאהוב אתכן. מה תעשו? תהיו ידידים איתו. אולי איכשהו יצא מזה בסוף משהו.
ותוהבו אותו, אף אחד לא עוצר אתכם מלאהוב אותו. קיצור, אני אפילו לא יכולה לתאר כל כך את זה.
אבל בכמה מילים; אתן אלה שעושות ת'צמכן מסכנות, אתן אוהבות לרחם על אצמיכן, אתן חושבות את עצמיכן כל כך מסכנות ושבורות לב ואתן בהחלט, בתת מודע, אוהבות את המצב הזה, אתן אוהבות להיות המיסכנה והזאת שכולם מרחמים עלייה. אז די.
אז פעם אחרונה ככל הניראה שאני כותבת פה, שלום ולא להתראות, L.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
