בגלל שאני פה, אבל ההלוויה נערכת שם בצד השני של האוקיינוס, לא יצא לי להגיד את המילים האלו בהלוויה. אמנם אמא שלי תגיד אותם בשמי, אבל בחרתי בכל זאת לצרף את זה כאן. כדי לשתף.

אז הנה הוא, ההספד (נכתב במקור באנגלית):

תמיד אמרת לי שאני נראה כמו אמא שלך. אני מוכרח להודות שאף פעם לא ראיתי את הדמיון, אבל אתה ראית. וזה היה מספיק.

יכול להיות שלאנשים מבחוץ, אנשים שלא היו מהמשפחה, ולא הכירו אותך באמת, היית נראת כמו אדם מחוספס. אדם קשה, וקשוח, ועקשן. והאמת היא שגם מי שכן הכיר אותך בהחלט יכל להגיד עליך את כל הדברים האלה. אבל הוא גם יכול להוסיף כמה שאתה רך, ומתוק, ואוהב, וכל כך וכל כך אכפתי. היה מספיק רק לראות אותך עם תינוק או כלב כדי לדעת את זה. אמנם לא נולדת או גדלת בישראל, ואוצר המילים שלך בעברית כלל מילה אחת או שניים (באופן די מפתיע, אף אחת מהן לא הייתה קללה), אבל אני חושב שבהחלט ענית על ההגדרה של צבר - קשה וקוצני מבחוץ, אבל רך ומתוק מבפנים.

בכלל אתה באת מדור אחר. דור שלא הכל היה זמין לו. דור שהיה צריך באמת באמת לבנות את חייו מאפס. ואתה הצלחת. הו, כמה שאתה הצלחת. הילד הקטן שגדל עם האיטלקים בברוקלין גדל להיות קולונל, רופא, ואולי הכי חשוב: איש משפחה. הותרת אחריך אישה, ארבעה ילדים ו-9 נכדים, ובכולם יש קצת משהו ממך, לטוב ולרע. אם זו לא הצלחה, מה כן?

לימדת אותי הרבה דברים. על הערך של משפחה בעיקר, דבר שלא היה פשוט בהתחשב בזה שגרת במרחק של 6000 מיל ממני. לימדת אותי גם את החשיבות שבהתמדה, ותמיד תמיד האמנת בי, ולא הרשת לי לוותר לעצמי, כי ידעת למה אני מסוגל, גם אם לפעמים אני לא הייתי מסוגל לראות את זה.

מיד אחרי שנפטרת חברים החלו לשלוח לי הודעות ולהתקשר. הם כולם ידעו מי אתה, בין אם הם פגשו אותך, ובין אם רק שמעו עליך סיפורים מפי. ואני ידעתי המון סיפורים עליך, וגם אם את חלקם (או אולי רובם) שמעתי יותר מפעמיים, עדיין נהנתי לשמוע אותם שוב ושוב ושוב. כן, זה אולי נכון שחלק מהסיפורים האלו אולי לא כל כך מתאימים לספר לנכד שלך. בטח שלא כשהוא בן 12. אבל אלו היו החלקים הכי טובים, ואני אנצור את הסיפורים האלה לנצח.

אני יושב פה עכשיו, כל כך רחוק ממך, ומסבתא, ומכולם, ואני זוכר את המילים האחרונות שאמרת לי כשראיתי אותך לאחרונה, ועולה לי חיוך על הפנים. זה כאילו שתכננת שזה יהיה הזיכרון האחרון שלי ממך, משהו שיתמצת את האהבה שלך, ואת חוש ההומור המוזר מאד שלך.

אני חושב שאני יכול לומר באמת ובתמים שלאף אחד לא היה סבא כמוך. אתה היית הסבא היחיד שהיה לי, וידעת לפצות על זה, ובגדול.

אני מצדיע, מחבק ונושך אותך באוזן, ד"ר קולונל, אדוני.

אני אוהב אותך סבא.