חזרתי עכשיו מביקור אצל רופא מומחה נוסף.

הוא שלח אותי לעשות בדיקה שתקבע מה הולך איתי..

ההסתברות היא כרגע לא לטובתי, עקב היסטוריה משפחתית וכו'...

אני מודע לזה שאני נשמע סופר דרמתי. ובסך הכל, גם אם הבדיקה שיש לי בעוד שבוע וחצי תחזור חיובית (כלומר, שאני אכן חולה, שזה בעצם דבר שלילי - זה נורא מבלבל כל הסיפור הזה), זה בסה"כ אומר שיש לי מחלה אוטואמונית.

אותה מחלה אוטואמונית שיש לאחים שלי ולאבא שלי -

ואני מודע היטב לזה שאפשר לחיות עם זה. מדע הוא דבר נפלא, ואפילו כשמשווים בין הטיפולים שאבא שלי קיבל בצעירותו למה שאחים שלי מקבלים היום, אפשר לראות שאני מתקדמים פה בצעדי ענק.

ובכל זאת, גם אם זה משהו שאפשר לחיות איתו - אני לא רוצה להיות חולה.

אני לא רוצה לקחת כדורים כל בוקר.

ולעשות בדיקות שגרתיות פעם בחצי שנה כדי לבדוק שהכל תחת שליטה.

ולהתחיל לאכול בצורה שונה.

ולא להיות מסוגל לטייל בכל המקומות בעולם.

ופתאום להתחיל לחשוד בכל חולי אחר שהוא משהו יותר גרוע.

ולהתחיל לשמור על עצמי בצורה אקטיבית (במקום סתם מלהמנע מלהרע).

ולקחת כדורים בכל בוקר...

אני לא רוצה את כל זה.

אבל אני שמח שאם אני כן חולה, שאם ימצאו בבדיקה הזו שבעוד שבוע וחצי את מה שהם מחפשים, אז לפחות יש לי משפחה שתתמוך, משפחה שיודעת ומכירה כבר את הכל, אמא מדהימה שעל אף שהיא עצמה לא חולה, לקחה על עצמה לדעת את כל מה שיש לדעת בנושא.

לפחות תהיה לי נחיתה רכה.

אבל אוף... אני לא רוצה להיות חולה.