האור כבוי.

המיטה מאחורי.

כמה הייתי רוצה שתהיה שם מישהי שתכעס עליי שאני עדיין על המחשב. "תפוח, כבר מאוחר," היא אולי הייתה אומרת "תבוא למיטה."

אולי.

ההבדל בין חיבוק חברי לבין חיבוק של מאהבים הוא באגן.

רק מאהבים יכולים להצמיד אגנים בחיבוק. אם תנסו לעשות את זה עם מישהו שאתם לא מחליפים איתו נוזלים, זה יהיה מאד מוזר... תנסו, תראו.

אין טעם לפוסט הזה.

אני מתגעגע לכל כך הרבה דברים. חלקם לעולם לא ישובו. חלקם נמצאים אי שם ביקום...

מתגעגע לסבא. אמנם הייתי מדבר איתו רק פעם בכמה חודשים בטלפון, אבל פתאום הוא נורא חסר לי. כי אני יודע שהוא כבר לא שם. הוא כבר לא דואג לי.

אני מתגעגע לחבר הכי טוב שלי. הוא בחו"ל. גר שם עכשיו. אמור לחזור בקיץ... אבל יש לי תחושה שהחזרה שלו עשויה להיות שונה מאד ממה שהוא חושב שהיא תהיה... והוא יעזוב שוב.

אני הולך להתגעגע לחבר הכי טוב נוסף. הוא הולך לטוס לחו"ל בימים הקרובות. לשנה. אולי יותר. אני מאד אתגעגע אליו.. בעיקר כי אני יודע שכשהוא יחזור, הוא לא יהיה אותו אדם שעזב... הוא יהיה מישהו אחר. מישהו אחר לגמרי. וה"להתראות" הזו מרגישה יותר כמו "שלום".

אני מתגעגע לידידה שלי.

למעשה אני מתגעגע לכמה ידידות שלי... כולן מסיבות די דומות, ולחלקן יותר מאחרות.

אני, שאמרתי שאני לא מעוניין יותר בידידות, פתאום מוצא את עצמי חסר ידידות. לפחות לא כמו פעם.

אני מתגעגע למין. לסקס. למיניות. לאינטימיות.

יש דיבור לאחרונה על אתרי הכרויות.

אני לא רואה בכך שום דבר פסול.

פעם היו רואים בלגשת לבחורה ולדבר איתה משהו מוזר ונואש... אנחנו כולנו חיים באינטרנט. מדברים פה עם חברים. עם משפחה. קוראים פה דברים. מאוננים פה. רואים פה סרטים ושומעים מוזיקה. למה שלא נוכל גם לאהוב?