הגעתי למצב חדש.

המאפיינים שונים, הדמויות אחרות, הבעיות השתנו אבל אני עדיין נמצאת באמצע.

אני נמצאת כרגע בין לימודים (שעוד לא הצלחתי להבין איך זה עובד כל העניין של האונברסיטה הפתוחה) ובין חיפוש עבודה.

שומדבר מהם לא מתקדם לשום מקום, אני חייבת לציין. בהכל אני מרגישה תקועה.

אני כל יומיים מחליטה החלטות חדשות, אומרת שאני אנסה ואני אשקיע אבל אני לא מבינה איך זה עובד והכל נראה גדול עליי כרגע.

אני רוצה לזרוק את כל זה וזהו.. בלי כל האחריות.

אבל אולי זאת הרגשה של התחלה? אולי צריך להתרגל וחבל לוותר על תואר? (אפילו שכדי לסיים אותו זה יקח שנים..)

אני לא סגורה על עצמי, אני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך בתואר הזה (שיכול לקחת כמה שנים) או להסתדר בחיים בינתיים וללמוד מקצוע ועבודה.

רציתי תואר כי זה נושא שאני אוהבת ועם תואר יותר קל למצוא עבודה אחר כך, אבל קשה לי, אני לחוצה וזה בכלל נראה לי ענק פי כמה מהמידות שלי.

לוותר או להמשיך לנסות?

והוא לא פה.

והוא רק שואל מהצד או שהוא עסוק בצבא.

ואני מתעניינת ושואלת מה קורה ומה חדש אבל אני מרגישה כל כך מרוחקת כי הוא בעצם לא יודע מה אני חושבת על כל זה.

אני מתעניינת ושואלת ואני מרגישה התחקירנית ששואלת ולא שואלים אותה.

אני רוצה שהוא ישאל ויברר מה איתי, אני מבינה שהוא עסוק ולחוץ בצבא - אבל גם לי קשה פה, עם כל ההחלטות האלה שכל יומיים בערך אני משנה את דעתי.