לא הייתי פה כל כך הרבה זמן שזה מוזר פתאום לשבת ולכתוב.

האמת שהפסקתי לכתוב כאן מבסיבה הפשוטה שהכל הרגיש לי אותו דבר, אני נכנסת לבלוג, מתלוננת על אותו דבר, על אותה שגרה, על אותן בעיות, שהמקום שבו אני נמצאת לא מציע לי פתרון נורמלי אליהן. אז פשוט הפסקתי, כי עצם הכתיבה על זה התחילה להיות כל כך שגרתית שזה היה נוראי וגרם לי לטעם רע בפה ובחיים.

אבל הנה אני, עדיין באותו מצב בערך, עם נטיה קלה למעלה ונטיה קטנה למטה, תלוי על איזה צד קמתי, אבל גם עם שינוי קל, אני משתחררת אוטוטו, עוד 25 ימים. לא חשבתי שהזמן הזה שאגיד "טחה נשאר לי חודש לשחרור" יגיע, אני עדיין זוכרת שהייתי בכיתה ט' ואמרתי לעצמי "מה?? אני?? תיכונסטית??"  בחיים לא ראיתי את עצמי תיכונסטית, אפילו לא כשהייתי תיכונסטית, שלא לדבר על חיילת, והנה גם התקופה הזו מתקרבת לסוף.

אני אחזור לכתוב כאן לאט לאט, כי התגעגעתי לישרא בלוג, וגם התגעגעתי קצת לכתוב ולהקיא את המחשבות שלי החוצה.