כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
תובנות ליום כיפור
"מעולם לא הייתי אדם רגוע וממוצע," כך טוען אדי ודר, סולן ויוצר מרכזי בלהקת פרל ג'אם (מתוך מאמר ב"הארץ"). אמירה כה פשוטה וכה תואמת לחיי שלי. כן, מעולם לא הייתי ממוצעת ולא רגועה באופיי. ממוצעת כבר לא אהיה, בין אם ארצה או לא. רגועה? מקווה שכן. עובדת על זה.
הפילוסוף הצרפתי ז'ק דרידה, שנפטר לא כ"כ מזמן, ניתח את משמעות האקט של הסליחה, הרלוונטי תמיד ובמיוחד היום. לטענתו, הסליחה היא בעצם אבסורד: "ככל שהפגיעה גדולה יותר, יש יותר צורך בסליחה, ומצד שני, ככל שהפגיעה גדולה יותר כך הסליחה מוצדקת פחות." זה כל כך נכון. הרי אם סבתא שלי פגעה בי בכך שלא ענתה לברכות השלום שלי, התעלמה ממני בפרהסיה, גרמה לי אי נעימות מול כל בני המשפחה בהלוויה משפחתית, ועשתה לי פרצופים מאוד לא נעימים כל אימת שפגשה בי - אז איך אני אמורה לסלוח לה? (מעבר לכך שהיא לא ביקשה סליחה, מן הסתם. אני מתכוונת לאקט של סליחה כלפיה ביני לבין עצמי). מצד שני, ידוע שמי שסוחב על הגב שלו טינה, סובל בעצמו מכובד המשא. ולכן, כשחשתי שהמשא באמת כבד עלי, בחרתי ביוזמתי לסלוח לה, על אף שהיא לא ביקשה סליחה. מסובך? מה לעשות, החיים לא פשוטים. אלו באמת צרות לא גדולות, אלא עניינים יומיומיים שמשפיעים על מצב הרוח הכללי. אני לא נותנת לה כובד משקל רב בחיי.
האמירה שפתחתי איתה את הפוסט, של אדי ודר, היא אמירה של אנשים שעברם היה בעייתי. לא סתם אדם נהיה בנאדם לא רגוע, מחפש, לא לוקח דברים בפשטות, מתייסר ושואל שאלות קיומיות. במאמר ב"הארץ" מסופר שאדי ודר גילה שאביו אינו אביו האמיתי בגיל ההתבגרות, והדבר טלטל את חייו. נראה שגם ה"אב" שהכיר היה רשע ולא אהב אותו, על כך כתב את השיר "ג'רמי"... Daddy didn't give attention...
בשיר הביוגרפי הזה הילד נכנס לאמוק ויורה בכולם, מרוב זעם על חוסר האהבה, חוסר החום, והניכור הנורא שהוא חווה בחייו עם האבא הנוראי ההוא.
אבא שלי גילה את אותו הדבר לגבי אביו - שהוא בעצם לא אביו הביולוגי - אבל רק בגיל 40+. הסבתא (זאת מהקטע הקודם) הסתירה ממנו ומכולנו שנים את הסוד המשמעותי הזה, וכשיש סוד אפל במשפחה, דברים אינם זורמים במנוחה. ואני תמיד ידעתי שאבא שלי הוא אבי האמיתי, אבל מעולם לא הסתדרנו, מעולם לא יכולתי להתחבר אליו כאבא, וכמעט הצטערתי שהוא אבי. יש פה 3 דורות של חוסר הסתגלות, חוסר אהבה, חוסר נורמטיביות. אדי ודר הגיע למסקנה שלנוכח התנאים האלה אי אפשר להיות רגוע וממוצע. ואני? אבל האם אי פעם אהיה כמו בייבי ואחותו, שניהם אנשים רגועים שגדלו בידיעה שיש להם הורים אוהבים ללא תנאי? לא. הגדילה בסביבה לא אוהדת לעולם לא תישכח, תמיד תיצרב בזיכרון. את האהבה שלי לעולם ולעצמי אני רוכשת לי מתוך האינטלקט והאופי החמים שלי ושכנוע עצמי יומיומי, מתוך הרצון האמיתי להיות מאושרת באמת ובתמים, בניגוד לכל מה שלמדתי בילדותי (שאין אהבת אמת ושאף אחד לא באמת דואג לזולתו).
כל זה הוא חלק מחשבון נפש של יום כיפור. בכל פעם שבייבי מתלונן שאני פסימית, קרירה או חסרת סבלנות וחשק לענייני משפחתולוגיה, אני יודעת שזה נובע מהילדות שלי, ושהוא לא יוכל להבין באמת את הרגשות הקרים כקרח והעצובים כל כך שהיו מנת חלקי בכל השנים הארוכות של הילדות וההתבגרות. אני מביטה מהצד עליו ועל אחותו לעומת שני הוריהם: כמה מסירות אמת! כמה אהבה חסרת כל תנאי! כמה היכרות אמיתית! כמה א-י-כ-פ-ת-י-ו-ת! הם יודעים הכול זה על זה, הם רוצים לדעת ולהיות מעורבים! הם מטפלים זה בזה! בדיוק הפוך מאשר במשפחה שלי. זה כל כך יפה, וכל כך כיף לי שנכנסתי למשפחה האוהבת שלהם. אני מאמינה שהוריו של בייבי באמת אוהבים אותי, וזו מתנה ענקית. עם זאת הם לא מבינים למה אני לפעמים לא חמה כמותם, כי הם לא חוו את הקור המקפיא שבצדו גדלתי. במיוחד אני מרגישה שאחותו לא מבינה אותי ואת ההתנהגות שלי. אני מרגישה כמו צמח שרצה כ"כ לגדול אבל כמעט נבל לגמרי בקור מקפיא, ורק אחרי שנים פתאום השמש זורחת. אני מנסה בכל כוחי לצמוח בשמש, מרימה את ראשי לספוג כל קרן אור וכל שמץ של חום נעים ובהיר. אני לא אוותר על העלים החדשים שלי בשמש, לא אוותר.
אח שלי הודיע שהוא מתחתן. שמחה כפולה: גם מצא זיווג, גם מצא בחורה יפהפייה ומקסימה וטובת לב. אני מאוד שמחה לקדמה בברכה למשפחתנו, ומקווה שהיא תהיה לי כאחות, ואמרתי לה את זה! היה לי קשה כשהורי חזרו מטיול ולא אמרו דבר על החדשות, לא יצאו מגדרם ולא התלהבו. אבל אני אומרת: הבחור מצא בחורה! זה נפלא.
חתימה טובה ואושר רב בשנה החדשה. מי ייתן ונזכה כולנו לשגשוג, התחדשות וצמיחה פורייה כרימון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
