בלונד המסע שלי |
כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
 להשאיר הכול מאחור ופתאום חושבת מה אם ניסע ונשאיר הכול מאחור. את הטירוף הזה ניסע לסן ג'מיניאנו עיירה קטנה ושלווה באיטליה באמצע שומקום רק אוטובוסים של תיירים וכמה עסקים מקומיים נעבוד באיזה מסעדה של מקומיים נחמדים עם שפה מתנגנת בערב נחזור לדירה הקטנה שנשכור שם בערבים אני אשב על כוס יין ואערוך ספרים שישלחו לי מהארץ לא נחשוב על זה לא נחשוב על מה יהיה נחיה את הרגע ואולי אוכל להתאושש שם קצת מההלם והצרות של החיים כאן בלי פיגועים, בלי עבודה מלחיצה במשרד בייבי יוכל לחיות סופסוף כמו בנאדם ולא כמו איזו מכונת הייטק בלי ההורים בלי המשכנתה לא יהיה לנו דבר מלבד שמיים מגינים מעלינו אלוהים שיקשיב לתפילתנו שני חדרים ומקלחת קטנה מדי פעם שיחות טלפון קצרות מהארץ לא יהיה לי את הגוש הענק הזה בחזה שחוסם ולוחץ לא אצטרך לראות את הבחורה ההיא במשרד לא יקפוץ לי השריר של העין מרוב לחץ וחרדה ובמיוחד לא אצטרך להחליט החלטות קשות רק אהיה לי בדירתנו הקטנה בסן ג'מיניאנו למטה יש חנויות לממכר מזכרות של פינוקיו וסבא ג'פטו אולי שם הכאב יקהה מעט אולי שם יהיה בשביל מה לחיות אולי המחירים של הדירות עלו עכשיו ואפשר למכור את הדירה שלנו להחזיר את המשכנתה ולהרוויח קצת כסף לרכישת כרטיסי טיסה ואיזה חודשיים של טיול עד שנשתקע ונמצא עבודה עבודה עם אנשים רגועים בסן ג'מיניאנו שם, בינות למגדלים נוכל לחדש את התקווה נוכל רק לקום בבוקר ולראות את הכחול למעלה בלי השכן הצועק מלמטה שנולדה לו ילדה בלי המשרד עם הדד ליינים הלחוצים אף אחד לא יציק לא יכיר אותנו לא יגיד נו כבר ומה קורה עם הלו"ז נהיה רק שנינו והמגדלים העתיקים של סן ג'מיניאנו.

| |
|