בלונד

אז הגעתי לשלב שאני אשת קריירה.
משקיעה בקריירה, הגלגלים בראש עובדים כל הזמן.
והשאלה היא מה האיזון שאמצא בין הבית והאהבה והרוך וה... נשיות שלי
לבין הקריירה התובענית שלי

מישהי כתבה לי על הפוסט הקודם, שאותו כתבתי מתוך סערת רגשות אחרי ריב עם משפחתו של אישי ולפני יציאתו למילואים, והיום מחקתי אותו. זה היה פוסט של "התפייסות" לאחר שבנות משפחתו כעסו על הבחורה המשכילה והקרייריסטית שאני (כי במשפחתו נהוג להיות אישה התלויה באחרים. בגברים. תלויה לגמרי.), ושיחה תמימה התפתחה לכדי ריב רציני שבו הטיחו בי ש"את כזאת וכזאת..." שלא בצדק, התפתיתי להיות האישה הקטנה והרכה לכמה רגעים... עד ש"יסלחו" לי על שהשכלתי, שגדלתי, שאני יודעת מה אני רוצה מבחינה מקצועית. בניגוד אליהם. אלוה:ים, הן גרמו לי להרגיש אשמה על זה שעשיתי דוקטורט "כי היה לך כסף ולנו לא!" זה מטורף ברמות!! (וגם במציאות למדתי על מלגה, אז זה ממש לא נכון). הרי הם צריכים לשמוח שבנם התחתן עם מישהי שמרוויחה כסף! טוב שהפסיכולוגית שלי הסבירה לי מאיפה זה נבע, הריב הזה. ובכל זאת, לפני שעיבדתי את האמירות שאמרו "נגדי", היה לי דחף להתנצל על היותי אני "ואז הכול יהיה בסדר".

אז המגיבה כתבה לי בתגובה לפוסט ההוא: מה זו ההתייפייפות הזו, האם את אותה בלונד שכתבה שתפתח סלון ספרותי נוסח לו סלומה לפני כמה שנים?
ברור שאני אותה אישה, אבל כמובן שעבר זמן רב.
הרבה מים עברו מתחת לגשר.
הרבה רגעי ייאוש במשרד, שיחות עם הבוס, יעדים וקשיים בקריירה.
מצד אחר הרבה הרבה תהליכים מול בן זוגי, בעיקר הבנה של מי אני לעומת מי הנשים במשפחתו, ואין כל דמיון.

והרבה שאלות מי אני רוצה להיות:
הבחורה הקרייריסטית הקשוחה מבחוץ (זו מי שאני בד"כ, כי חייבים להתקשח כדי להשיג תוצאות בשוק העבודה)
או האישה הרכה שמחכה בערב ש"בעלה" יגיע הביתה ו"היא לא תהיה לבד".
ודווקא עכשיו כשאישי במילואים, לפעמים בא לי לזרוק לכל הרוחות את כל הלו"זים בעבודה ורק להיות מחובקת בזרועותיו, "להיות אישה". ועצם זה שאני חושבת על הקמת משפחה - כבר מזרים לי בגוף אנרגיות של "אמא פוטנציאלית"... תחושות של רוך וקבלה.

אני לא מתנצלת בפני אפאחד או בפני עצמי על ההתרככות הזאת
אני רק נעשיתי יותר מודעת שאני מתרככת לאט לאט
רוצה לשמור על הישגיי המקצועיים ולהרחיבם
ובד בבד להקים משפחונת משלי :) ולשים רגע בצד את ההתחייבויות המקצועיות
רוצה לפקח על העובדים שלי
אבל גם לדמוע מאושר (ומחרדה?) כשאגלה שאני בהיריון
עוברות לי בראש תמונות של סלקל וכאלה דברים חיחיחיחיחי

אף כי עוד לא ממש ברור לי שיש לי את הכוחות להתמודד עם כל הרגשות הכרוכים בהיריון...

בקיצור, זו אני -
בלונד על כל גווניה.