כינוי:
מין: נקבה תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
 ממה אני בנויה
אוכל, אוכל, אוכל.
כמה תשוקה יש מאחוריו, כמה הנאה וכמה תחושת חטא.
כמה קשה להוריד קילו אחד תוך שבועיים, וכמה קל לעלות אותו תוך יומיים.
אני חושבת שצריך בכל דבר למצוא את שביל הזהב, כנראה, אבל רבאק, כשיש לפני עוגת שוקולד עשירה עם אגוזים, נורא קשה לעמוד בפיתוי. במיוחד אם החמוס זולל אותה לתיאבון ואני מביטה בו מהצד בהיחבא. אני אוהבת מאוד סלט, אך כל הסלט שבעולם לא ישווה למתיקות הנמסה שמלווה כל ביס וביס בעוגה החמה הזאת, הקורצת אלי מן המקרר ואח"כ מן המיקרו ואח"כ אדי השוקולד העולים ומיתמרים מצלחתו של הבייב. מזל שהוא טרח לבקש שלא אוכל לו את האוכל - התקפת ארבה מהלכת שכמותי - אז אני מתרחקת מהעוגה ורק זורקת לעברה מבטי ערגה סמויים. אם זה היה תלוי רק בי, הייתה עוגה פעם בחודש אולי.
אולם המאבק האמיתי מתרחש בארוחות המשפחתיות מצד החמוס: בורקסים, עוגות, ומאכלים שבושלו עם שפע של שמן, שפע של מלח, שפע של תיבול, פיצות עם בצק בגובה של עוגת טורט שמעליהן ערמת גבינות צהובות שמנות. אפילו האורז עובר טיגון בכמות נכבדה של שמן ותיבולים שונים, ועל כך מעיד טעמו המפתה, לא כמו סתם אורז רגיל ומשעמם. עוגות השמרים נאפות בנגלות של 3-4 ביחד, וכך מוצעות לכל דורש לקחת הביתה. על עוגת הגבינה, שנאפית מגבינה שמנה כמובן, מתנוססת שכבה עבה של קרם קצפת. לאחר שגומרים את העוגה-על-עוגה הזו, ניגשים למגירה ובה מיטב השוקולדים עלי אדמות, אותם מחסל גיסי (וכולם מוזמנים להשתתף בחגיגה) לצד פירות וקערה גדולה מלאה פיצוחים קלויים ומומלחים היטב. כל ביס מרגיש כמו חטא רציני ומפתה.
לעומת זאת, בצד שלי של המשפחה מגישים פשטידות של ירקות, עוף ללא עור, בטטה במקום תפוחי אדמה (יותר בריא), בשר רזה, סלט ללא תיבול, אורז מאודה, ולקינוח פירות וגלידה, ורק לפעמים עוגה בחושה פשוטה, ללא מרגרינה וללא קרם, ישמור האל מפני נזקיו של זה האחרון. והכול בכמויות לא גדולות. לפעמים מגדילים לעשות ומטגנים שניצלים. וככה בין לבין מגישים כלי ובו מעט שקדים (לא קלויים!!) או אגוזי ברזיל (דגש על מעט!!) ומעט מעט שוקולד מריר 80%, כי זה בריא וטוב. לפעמים יש גם ארטיק מיני לקינוח, אבל רק מיני, כי זה משמין.
אז מה עדיף, התחושה שאתה בדיאטה כפויה אצל המשפחה שלי, או הכבדות, הקלוריות וייסורי המצפון המתלווים לארוחה אצל המשפחה שלו? לא יודעת. מצד אחד אצל הורי יש תחושה של "תיזהר שלא תשמין, אה, ולך להישקל אחרי האוכל...". מצד שני אצל הוריו יש תחושה שאם לא תאכל חתיכה גדולה מכל עוגה ועוגה, שהרי אוכל=אהבה, תעליב את המארחים.
בכל מקרה, אני שמחה שיש לי גם מזה וגם מזה, כך שכשבא לי עוגת שחיתות יש לי לאן ללכת, וגם כשבא לי בריאות יש כתובת מתאימה. הייתי מעדיפה ששתי המשפחות יהיו משהו באמצע, ולא כאלו קיצונויות זו של זו, ששתיהן פשוט יבשלו אוכל בריא וטעים, אבל בסך הכול זה גם מעניק איזשהו גיוון לארוחות השישי המשפחתיות.
אה, ועדכון: מתישהו, באחת משיחותי עם אמי, אמרתי לה שחבל לנו שהיא לא מזמינה אותנו כמעט ללילות שישי או בכלל. היא הפנימה, וכבר איזה פעמיים-שלוש הזמינה אותנו לארוחות, וזה נחמד. אז אמא, נתראה ביום שישי הקרוב...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
