Dreaming is always worth the effort

יום העצמאות היה מדהים. באמת.

אחרי שבדקתי מיליון פעם שהנר של יום הזיכרון כבה, ואחרי שבכיתי את הבכי הקבוע שלי - הרשתי לעצמי לחגוג.

כמו כל בני הנוער והמבוגרים שעדיין חושבים שהם בני נוער, יצאנו כל החבורה למופע המרכזי.

בחיים שלי לא רקדתי וקפצתי ככה...

מיליון אנשים צפופים, דבוקים אחד לתחת של השני, אבל כזה כיף!

הערב הזה בהחלט הוציא ממני את כל העצב והעצבים של יום הזיכרון..

כל שנה אני מתעצבנת מחדש על הקרבה של יום הזיכרון ויום העצמאות, וחושבת מה היה קורה אם היו דוחים את יום העצמאות ביום אחד.

אבל אתמול הבנתי בדיוק את המשמעות של הקרבה הזאת.

זה עדיין קשה והמצב הנפשי לא משתנה בשיט, אבל בכל זאת, זה חשוב.

אז אחרי שישנתי אולי 4.5 שעות, ואחרי התארגנות מטורפת של חצי שעה,

יצאנו ניצן (המהממת) ואני לסיור ברחבי השדות הקרובים אלינו.

היה חם, היה מלא אנשים סקרנים והיה מלא ג'וקים,

אבל היה כיף ומצחיק והכי חשוב - יצאו תמונות טובות :)

מה לא הייתי עושה בשביל לראות אותך,פעם אחת אחרונה...

הייתי.. מחבקת אותך. חזק.

הייתי אומרת לך כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מתגעגעת...

שאני לא מפסיקה לחשוב עלייך.

הייתי אומרת לך, שמאז שעזבת, האור נעלם מחיי.

שהגעגועים חונקים אותי וקשה לי לנשום.

בטח הדמעות היו זולגות מעיני ואז הייתי שותקת,

ונותנת לך להבין כמה קשה פה. בלעדייך.

כמה צריך להילחם בשביל להישאר למעלה ולא ליפול לתוך תהום ענקי שמחכה לי כל יום, מאז שעזבת.

כשאתה לא פה, אין מי שיעזור לי לעבור את מלחמות היום.

והתמונה שלך מופיעה מול עיני בכל רגע. היא חרוטה בליבי.

אני צריכה לראות אותך. לנשק אותך בפעם האחרונה,

להביט בעינייך ולהגיד לך,

שאני אוהבת אותך.

אוהבת – יותר מכל דבר אחר.

אוהבת - אהבה כ"כ גדולה.

אוהבת – עוד סוף העולם, ובחזרה.

בכל שנה עולה בי השאלה מה היה קורה אם..

מה היה קורה אם חן לא היה נהרג בתאונה המפגרת ההיא?

מה היה קורה אם חן היה פה בבית כל סוף שבוע?

מה היה קורה אם חן היה ממשיך לצלם? לאן הוא היה מגיע?

תאונה מפגרת שלקחה בנאדם מדהים. תאונה מפגרת שלא נתנה לחיים הזדמנות.

פשוט תאונה מפגרת.

עוד שנה, עוד נר.

עוד חייל, עוד משפחה כבויה.

עד מתי?

 קצת רקע לצילומים, אני לומדת במגמת אומנות, והחלטתי לעבוד רק בצילום. 

מה לעשות, ככה זה שלא יודעים לצייר

אחרי שיחות עם המורה ובירורים עם אבא והרבה הרבה סידורים מעבר,

קיבלתי אישור לעבוד ברשות עצמי (יחי הקשרים!!).

אז אבא ואני החלטנו לקחת את איילת, הבנאדם הכי מדהים בעולם, שמעבר להכל היא גם רקדנית מדהימה,

לסט צילומים בחוץ. התוצאות מולכם

כמובן, ביקורת, שאלות והצעות יתקבלו בברכה!

איילת, אין לי מספיק מילים בשביל להודות לך על שיתוף הפעולה!