צניחה חופשית

הכלום הזה ששואב אותך לתוך ריק ועמום

את לבד שם חובקת כתף בליטוף

כותבת בחושך, אין לך על מי לצעוק,

אין לך למי לכתוב,

אין אף אצבע שתנגב לך דמעות,

אז אין לך דמעות ואת לא צועקת אבל אובדת עצות.

במחשבה ריקה את נזכרת בקרעים

של עבודה, של עשייה, של דיבורים רחוקים.

זה מתקרב ועדיין מעורפל,

איך משאירים אותי כאן לבד, עם כל כך הרבה כעסים.

איך לא איכפת, לא שואלים, לא דואגים,

איך זה מתפרץ לי בזמן הלא נכון

ולא במקום, ולא בכלל.

צעד בטוח כמעט כושל לעבר חלום מעבר חלון חצי פתוח

בפעימה מתקדם שואף כאילו ללמעלה כמה שרק אפשר

מבט מהסס עוד רגע מתכווץ זה לא עובד כך, לא נכון,

מי רוצים שאהיה לאן רציתם שאבוא, זה לא באמת הניצחון

מאנשים גדולים נסחפתי למחשבות גדולות על כוכבים

מגדול תמיד רואים את האורות הרחוקים, המשאלות

בכל דרך מעורפלת יש צעד דיי ברור לצד צעד מטושטש

איך רציתם שאגיע לאן שלא בטוח שאהיה כמוני ולא כמו כולם

בדרך המוכרת המוארת הברורה לי מאליו

מצאתי בכם ספק שהטלתי בעצמי, 

הוא נשאב אליי מחדיר בי סכיני פחדים

הצפון שלי בורח המזרח קצת ערפילי

אני קצת מבולבלת, כבר אמרתי שאני משתדלת,

אבל שמיכה חמה בחדר סגור בונה לי ביטחון, הפעם לא טעון

סוגרת חלון והפעם חולמת לפתוח לי דלת לחצר אחורית,

למרחב מיוחד חדש ונגיש ונוגע לא חונק ולא עוצר לי מילים.

המון אומץ. המון אומץ, זה כל מה שנכנס בשורה האחרונה יותר מבכל השיר הזה ביחד.

הפעם אני גולשת למקור השראה קצת ישן, קצת סגור וכנראה עדיין לא פתור.

מאוד קל ליפול לשם שוב

לסערת מחשבות של מוח אחד

קל לקום בבוקר עם אותו האיפוק

לא לדבר לא להוציא שום דבר.

ומאוד קל לנו ככה רחוק

ובנפרד כשהמחשבות לא מכות

רק חולפות כמו הרוח

או כמו שורשים מתהדקות,

ועדיין לא כואבות.

ההרגשה הכי טובה שיכולה להיות לאדם היא שלמות,

שלמות בזכרכונות ושלמות בהחלטות שלו ובמעשים,

שלמות עם המחשבות- ועם מה שיש לו בחיים.

כשנוגעים בשלמות הזאת, גם כשהיא לא באמת מושלמת,

ההרגשה הרבה יותר ממלאת והרבה יותר מספקת.

קיטש, אני יודעת, אבל האושר תמיד מגיע בציור מרהיב של פרח ולא באבן מהגינה.

(ההברקה הבאה שלי בחשיבה יצירתית)

שוב תחושה חדשה, הפעם של סיפוק- אבל בצורה שונה.

סיפוק שמבהיל, שגורר את עצמו לאן שבא לו, שנגרר אחרי האגו.

סיפוק שמלווה בחיוך זדוני של "בואי נראה איך את מתמודדת עם זה". 

שוב תחושה חדשה שאני לא בדיוק בטוחה איך להתמודד איתה,

אם היא טובה או רעה? עד כמה היא אמיתית, או יהירה?

שוב אני קצת מתבלבלת, אבל אחרי הכל אני תמיד הולכת בדרך שלי.

טעים לי :)

אני תוהה, אם הבלתי צפוי הופך לצפוי-

האם גם הצפוי יהפוך לבלתי צפוי?

-ואם אני צופה מראש שזה יתהפך,

אז שוב הכל חוזר להיות בלתי צפוי.

תודו שזה הגיוני!

~אני במלחמה קרה/רותחת ובלתי נראית על תשומת לב. אני לא בטוחה שזה בריא, אבל לפחות זה מעורר.

מצד שני, שום דבר כבר לא בריא לנו.

לילה לבן! (פעם שלישית ברצף x_x)

סך הכל רציתי שהוא יזכור אותי, שהוא יידע.

ועכשיו רק שיישאר כך :)