| 2/2013
קרב סכינים
עומד לו עם הגב אל העולם, פניו אל הרצפה.
מכונס בתוך עצמו כשנדמה שמבטו עומד בהצגה.
הוא מתרכז בצעד הבא ובכל זאת דורך במקום,
בראשו מתכנן מסלול, הרבה יותר קל בדמיון מאשר במציאות.
מחליף משקל מרגל אחת לשניה, מהרגל אחד לשני,
ממסמר את עצמו למקום כמו מטרה קלה.
סכין אחת, סכין שניה, חץ.
בועה דמיונית שמאדה אותם, כי הם נזרקים בלא כוונה לפגיעה.
הוא לא מבחין בעיניים רושפות, שולפות חצים,
מאדות אותם כמעט באותה שניה בה נוצרו.
הוא לא מרגיש את החום,
לא שומע את שריקות הרוח הרגעית של סכינים שנשלפו.
הוא לא מבחין, עדיין מחייך.
אולי הוא יודע שזה קורה אך לא רואה, רק מודע, מנסה להתעלם.
אולי הוא מחייך גם בשבילה, כי המאגר בסופו של דבר ייגמר,
הסכינים לא יושחזו והחצים לא ישלפו, הבועה תתמוגג, תיעלם,
אז תוכל היא לחייך גם לעצמה ולא לאש,
שוב להגן עליה מפניו ולא בהיפך לסכן.
|
נכתב על ידי
another word
,
28/2/2013 23:23
בקטגוריות אויר, דמעות, הקשבה, כאב, כתבתי משהו, מציאות, צעקה, אהבה ויחסים, שחרור קיטור, סערת רגשות, סערת מחשבות, פיצול אישיות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
ככה נוח לו לאהוב
הוא תמיד מאכזב.
אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי.
הוא פשוט מתעלם.
אני לא יודעת למה הוא מתעלם, או בורח, או נמנע,
אבל אני יודעת שהוא באמת אוהב אותי.
אחרת,
איך היינו מחזיקים כל כך הרבה זמן?
עובדה,
עובדה שזה הדדי, כי גם בנות אחרות שאהבו- נעלמו.
ורק אני נשארתי.
איזה מן עובדה זו, שהוא כל כךא והב,
אבל מתעלם?
אני יודעת שהוא יעשה בשבילי הכל,
אבל מרחוק.
אסור לנו לגעת,
וזה כאילו חוק בין השורות-
שאם אנחנו מדברים או נפגשים,
זה נגמר ברע.
בגלל זה אנחנו רק מתכתבים.
מתכתבים על הכל,
אבל בשקט ובדממה.
שאף אחד לא ישמע ולא יידע על מה.
אני יודעת שהוא אוהב אותי,
כי רוב הזמן הוא שם.
מאחורי המסך, איפה שלא יהיה,
אבל איתי.
כי ככה נוח לנו.
וככה נוח לו לאהוב אותי.
| |
מלוכלך
להשתמש בך כדי לזרוק אותך
להעיף אותך מהחלון, לא לראות אותך
להשתמש בך כדי למצוא את הכוח בתוכי
לנתק אותך לנתץ את קיומך ממקומי
אני רוצה שתעלמי, גם אם לא תצליחי להבין
מה היית בשבילי ואיך את עכשיו מחוקה
כמה שפגעת, את מנודה, את שרופה,
אולי נשארו בך צדדים טובים אבל אני רדופה
כל אחת נראית כמוך, בכל מקום, מכל סיבה
תלכי כבר, תצאי לי מהראש, מהתודעה!
לא בגלל שאת בנאדם רע, רק בגלל מה שכבר עשית
תתנדפי לי מחיי, לא רוצה אותך במקדש שלי,
גם אם את יודעת שטעית. לא איכפת לי.
| |
|