to take me out of your view

ויש ימים שהכל נראה אבוד.

לאחרונה, או לא לאחרונה (כי יכול שהייתי נהדרת בהדחקות בזמן שבין לבין) אני פחות ופחות מוצאת טעם להכל.

לא, אני לא אתאבד.

זה מטופש.

נראה לי...

פשוט, אני מרגישה כאילו אני מחכה המון זמן. ולא זה לא בגלל שאני באמת מחכה המון זמן (לגיוס).

זה מרגיש כאילו חיכיתי וחיכיתי ואני עדיין מחכה, ללא קשר למה שקורה סביבי. מבחוץ.

זה מרגיש שכל דבר שאי פעם עשיתי היה הכנה למשהו שאמור לקרות, בקרוב, שינוי שצריך לקרות.

ואני מרגישה שהפער ביני לבין עצמי רק גדל... אני לא מחוברת למה שאני מרגישה, לא פועלת על פי זה.

וכל זה מוריד לי יותר ויותר את הרצון לנסות ולהמשיך.

מה כל זה שווה אם אין לי תוצאות?