אני חולמת בהקיץ...

צבא.

אני כבר קצת יותר מחודשיים וחצי בצבא.. אני לא חיילת. לפחות לא מרגישה אחת.

והמעברים. זה הדבר הכי קשה.

כרגע אני בקורס. יוצאים כמעט כל שבוע (סגרנו שבת אחת בינתיים, בהקפצה) ואני פשוט מנסה להימנע ממחשבות מסוימות כגון העובדה שאני חוזרת לצבא אחר כך או כשאני בצא על העובדה שאני אהיה בבית כי שני העולמות האלה נראים לי הכי נפרדים בעולם, אני לא אותה אני בצבא ולא אותה אני בבית, ואני פשוט לא מצליחה לחבר את הנקודות.

קצת על הקורס שלי (ככה שאני אזכור באמת מה היה)

אז אני בקורס ראיון (מאבחנת פסיכוטכנית), השלב הראשון שכלל ם טירונית היה שוקיסטי בשבועיים הראשונים, עד כדי כך שחשבתי שכל דבר קטן עלול לגרום לי לפרוץ בבכי או לצחוק בטירוף, וזה קרה מספר פעמים(לשם ההשוואה לרוב אני די מאופקת, בקטע של הבכי לפחות...) אבל הוא היה קל, טכני, נוח, לא כל כך מבולבל ויותר ברור עכשיו כשאני בשבל השני אפשר להעריך את הראשון יותר.

ואז הגעתי לשני, אני לא מאמינה שכבר ככה טסו להם חמישה שבועות בתוך השלב המטורף הזה... אני לומדת לראיין, אני חושבת שבחיים שלי לא התמודדתי עם דברים כאלה, להישאר ערה בזמן שמתנהל עוד ראיון... לראיין, בכלל... זה קטע כזה, להכיר בן אדם בשעה וחצי ולקבוע לגביו כל מיני דברים.

מי אני שאקבע את זה...

כרגע יש הרבה אי וודאות לאם בכלל אהיה מראיינת... איפה אהיה... מי חברות שלי בכלל...?

צבא...

אנסה לתת פירוט מושכל יותר על הקורס אולי לטובת הבאות אחרי... כי אני יודעת שאני נאחזת על כל פיסת מידע לגבי קורסים קודמים...

שיהיה אחלה סופש! :)