רוזנפלדקר ואני .

הנה, סופסוף ~ פרק 2 .

כמו שהבטחתי, הוא הגיע !
הפעם הוא קצר, וסליחה, הוא יצא לי ממש משעמם ..
אבל הייתי בלחץ זמן ורציתי למהר ולעשות את הפוסט הזה כבר.

לפני הכל !!
הלינקוקים של חמשת הקוראים הקבועים ~

להישאר בפוקוס - בלוג סיפורים
נועה ^~^
אין לאן לברוח
המנאצות בע' מ.
סיפור בהמשכים...על ט"ה

תודה שנירשמתם !
מהפוסט הבא תקבלו כל מיני דברים מגניבים,
ואני כמובן מעדכנת בבלוגים שלכם בכל פרק שיוצא

תופים ....
הפרק !

מאירועי הפרק הקודם :
" אז קבענו ? - " התחילה דנית להגיד, אבל אז מישהו הפריע לה לדבר -
"- שאלווום !  אז את סיוון, נכון ? " אמרה ילדה, וכולם נפנו להביט במדברת .
" מאי ?!" קפצו כולם חוץ מסיוון .




" מה את רוצה ??" שאל אלכס, נרתע .
 כולם ניראו עצבניים במיוחד.
"מה זה עיניינך?" שאלה הילדה, שכעת התברר לסיוון שקוראים לה מאי .
" זה לא יפה לצותת לאחרים," הזעיף רון.
מאי צחקה. " אתה חושב שבאתי הנה רק בשביל
לצותת לך ולחברים המפגרים שלך?! באתי לברך את
הילדה החדשה בסה"כ", חייכה אל סיוון. היא ניסתה לחייך אלייה, אבל בגלל
נסיגתם של ידידיה החדשים לא ממש הצליחה.
למאי היה שיער חום בוצי, ועיניה אפורות בהירות, גופה היה רזה. רזה מדי.

למרות חיוכה, שמה לב סיוון, עיניה לא מחייכות. היא חשה שהיא לא תוכל להתחבר איתה.
"כן, אני סיוון", מיהרה סיוון להגיד.
מאי בחנה במבטה את סיוון, את שערה השחור ואת עיניה הירוקות-איזמרגד.
נראה כאילו היא מתוסכלת וזעופה. אבל רק לשנייה אחת. מיד אח"כ השתנתה הבעתה
לחיוך רחב מלא שיניים לבנות,והיא אמרה,"ברוכה הבאה! אני מקווה שתמצאי את דרכך
אל הנוער האיכותי והאמיתי שיעזור לך באמת להשתלב פה", וגיחכה בליגלוג כשריפרפה במבטה על החבורה.
"עופי מפה, מאי", סינן לי. הוא נראה כאילו הוא שוקל אם להפציץ את סיוון במכות.
כשלי דיבר, להפתעתה של סיוון, התרכך קולה של מאי והיא אמרה במתיקות,"למה לעוף, לי? ניראה לי שאני וסיוון
נהיה חברות טובות-טובות".סיוון, שרצתה לרגע להעמיד את מאי על טעותה, עדיין שתקה.
לי נראה מופתע. הוא לא ציפה שמאי תענה לו בחמימות יתר, ואז הוא נראה חושד.
"מאי, אם לא תעופי, את תצטערי על כך שנולדת" ענה, אגרופיו קמוצים.
מאי נראתה נפחדת לרגע, ואז אמרה," טוב, אני הסתלקתי לי לשיעור... אוי, אבא, איפה השקשוקה?! ביי "
אמרה מאי וחיש קל נעלמה מהכיתה, נבוכה ונרגזת.
" 'אוי, אבא איפה השקשוקה?!' ? "... צחקה סיוון, וכולם הצטרפו אליה.
"אז קבענו?", שאלה פז, עדיין מצחקקת. "כולם לבוא, כן ? בלי תירוצים !! אה, גרי ??"
סיוון לא הבינה את הבדיחה, ולכן לא הצטרפה לצחוק המחודש והתבלבלה. לי אמר לה,"עזבי, את ל א רוצה לדעת.."
"טוב, אז.. בסדר. אני אבוא אם כולם באים." חייכה סיוון.
הייתה לה הרגשה שהיא תתחבר בבקלות אל החבורה הזאת.
"טרטרטרטרטרטרטרטרטרטר" שר הצילצול, והם נאלצו להיפרד, עדיין מחייכים.
"להתראות היום בערב!" קראה נטלי אל הבנים, והם הינהנו וניפנפו לנו לשלום.
בסיום הלימודים, ליוותה את סיוון לביתה נועם, שהיה בסך הכל 5 בתים מביתה של נועם.
"להתראות יותר מאוחר", אמרה נועם בשמחה ופסעה לביתה.
סיוון נכנסה לבית שלה, חיבקה את הוריה שטיגנו חביתיות ושניצלים לארוחת הצהריים,
ניכנסה לחדרה ונפלה על מיטתה, מותשת. החבורה הזאת נראתה לה נחמדה ומצחיקה. היא מאוד רצתה
להשתלב ביניהם ולהיות אחת מכולם, כשלאף אחד לא אכפת ממגרעותיה, וכולם שמחים ממעלותיה.
היא מששה מתחת לשמיכה העבה, ומצאה את רוזנפלדקר כפי שהשאירה אותו בבוקר. היא חיבקה אותו,
ולחשה לו לאוזן את מהלך היום, והוסיפה,"מאי הזאת ניראת די מגעילה, ואם הידידים החדשים שלי לא אוהבים אותה,
למה שהיא תמצא חן בעיניי?", אז היא נשקה לו במצח הבד והצמידה אותו לבטנה.
יום הלימודים הראשון היה טוב יותר משציפתה. אפילו המורים היו נחמדים יותר,
וחומר הלימודים היה קל ונחמד. וחוץ מזה הכירה ידידים? ' איזה כיף! ' .
היא סיפרה גם את זה לרוזנפלדקר, אז הניחה אותו על מיטתה והלכה לסלון הקטן שהיה מחובר למטבח הצפוף,
עזרה לאבא להניח את המחבת המפצפצת בזהירות על השולחן וישבה לאכול, מפטפטת עם אמה ונרגשת.