משאלה לרזון

שזה יהיה כ''כ מאתגר.

שההחלטות יהיו כ''כ קשות.

ושכ''כ יכאב לי.

כואב לי לא מלא לאכול.

וגם לא מהאוכל.

אלא מהחולשה שלי.

כ''כ הרבה פעמים קורה לי שאני מתעוררת בבוקר ורק אז מבינה כמה אכלתי ביום לפניי.

ואז נהרס לי כל היום.

ואז אני אוכלת שוב.

מעגל אחזרי.

אני רוצה לצום זה כ''כ קל.

זאת ההחלטה הפשוטה.

אחריי כמה זמן יש אפילו בחילה מאוכל...

אבל מסכן הגוף שלי.

הגיעה הזמן שאני אספר.

שכבר אין לי מחזור.

כבר פספסתי בערך 2.

אז עם כבר הקרבתי את המחזור שלי, אני רוצה תוצאות רזות.

עם הקרבתי את השיער והציפורניים, אני לא אוכל.

עם כבר כ''כ כואב לי, למה לא לעשות את זה רק טיפה יותר כואב?

אז מה לחיות על קפה?

i guess so...

אני לא רוצה לעלות במשקל!

אני לא רוצה לבזבז את הזמן היקר שבקושי נשאר לי!

ב15 ליולי בערך אני חוזרת לישראל.

ב21 היומולדת שלי.

עד אז אני צריכה, חייבת, אמורה, רוצה, דורשת להוכיח שהאנשים שקראו לי שמנה אי פעם..

בעדינות וביחס אוהב, או בחזירות במטרה להעליב, ואפילו בצחוק.

יתחרטו.

ויגידו, תראו איזה עוד ועצמות היא.

תראו איך היא השתנתה.

עכשיו אני בטווווח צמה.

עד שאני אתאלף!

ולא אכפת לי מכלום.

כי אתמול אכלתי פשוטדברים לא קשורים.

היום אני צריכה להרצות מול כל הכיתה על אלכוהול.

יופי טופי.

אני מרגישה פחד במה קטן מתפתח.

אז יום טוב.

לי מצפה יום קשה.

חיים קשים.