לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Hey you! you need CONTROL




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2009


 

מאז ומתמיד הייתי אצלך.

נהנתי להסתכל מהצד,

לראות איך את חייה את חייך.

לראות כל צעד שאת עושה,כל חיוך שאת מחייכת.,

כל בכי שאת בוכה,כל רגש שאת מרגישה.

ואז קרה המקרה הראשון.

ההטרדה.

ונכנסתי אלייך חזק לחיים ואת רצית אותי יותר מתמיד.

תמיד ידעת שאני כאן בשבילך.כדי לעזור לך,

כדי לשרת אותך.

הפסקת לאכול.לא נורא,את שמנה.

לאט לאט הורדת מכמויות האוכל ונעלמת.

נעלמת?על מה את מדברת! רק הלכת והשמנת.

מיום ליום הסתכלת במראה וראית את עצמך גדולה.

ראית את האיש שנגע בך.

שעשה בך כרצונו.

הרגשת נורא ואת עדיין מרגישה.

את לא יכולה להסתכל על עצמך.

את נגעלת מההרגשה.

את נגעלת ממה שאת רואה.

ב19.3.09 זה קרה.

הוא נגע בך.

הוא עשה בך כרצונו.בלי רחמים,בלי טיפת מחשבה,

בלי טיפת רגש.

והפעם,זה היה עוד יותר נורא.

כבר ידעת מה ההרגשה, אבל שוב?

העיניים לא הפסיקו לדמוע,

כל הגוף החל לכאוב.שוב.

הגועל עלה והציף,ההרגשה הייתה נוראית,

אבל את בובה.האם את מרגישה?

תביני, את אשמה.

רק את.

את.

כל רגשותייך נעלמו בגללם.

הבעת פנייך לא נראתה יותר שמחה.

ואם כן,זה היה אותו חיוך מטופש ומזויף.

אותו חיוך שהסתיר הכל.

אותו חיוך שלו כולם מאמינים.

מדי פעם שואלים אם את בסדר,

ואת כהרגלך עונה להם שאת בסדר ויחד עם זאת עולה אותו חיוך.

חיוך מזויף.

ועכשיו, לאחר שני המקרים נכנסתי אלייך חזק בהרבה.

כרגע, את עושה כרצוני או יותר נכון כרצונך.

את בשליטה.

את יכולה.

את תצליחי.

 

האומנם?

 

 

 

 

 

 

 

מרגישה כ"כ נורא,הרגשה מגעילה.מצחיק ששמים לב שמשהו עובר עליך אבל לא יודעים מה.

את שחקנית יותר מדי טובה.

 

אוהבת אתכן3>

נכתב על ידי ~ANA~ , 26/3/2009 23:41  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?


 

שוברת שתיקה?

אני שוברת שתיקה לעצמי ולכן.

נפגשתי אתמול עם מישהו שהכרתי לפני כמה ימים.

הכל היה בסדר עד עד שהוא התחיל.

בהתחלה הוא רצה שאני אשב עליו,אבל לא הסכמתי.

הוא רצה לנשק אותי בפה,אמרתי לא.

אבל כנראה הלא שלי הוא ה-כן שלו.

נפגשנו ליד הבית שלי,במקום שמוכר לי.

הוא היה נראה כ"כ נחמד,לא הייתי מעלה על דעתי.

אמרתי לו שאני צריכה ללכת אבל הוא לא עזב.

הוא הושיב אותי עליו ביקשתי ממנו שיעזוב אותי,אבל הוא לא עזב.

הוא התחיל לעשות תנועות ואני התחלתי לבכות.

הרגשתי כ"כ מגעיל.הייתה לי בחילה נוראית.

ניסית לקום והוא הרביץ לי.

כאב לי.

נסיתי לקום שוב אבל הייתה לי סחרחורת.

הוא השכיב אותי על הספסל, התחיל לעשות תנועות, לזוז.

ביקשתי,התחננתי שיפסיק.

היה לי קר.

הוא הפשיט אותי.

נשארתי רק עם תחתונים וחזייה, שבין כו' וכו' נעלמו להם לפתע.

אף אחד לא היה בסביבה.

רק אני והוא.

הוא נגע בי.

הוא נישק אותי,

ואני?אני רק רציתי לעצום עיניים ולהעלם.

לא היה לי כוח לצעוק.

אז שתקתי.

כמה טיפשה הייתי? יכולתי לצעוק אבל הקול לא יצא.

הקול לא יצא.

נשארתי שם לבד,

רק אני והוא,

והוא?מעלי.

לחשתי לו שיפסיק,כי לא יכולתי לצעוק.

אמרתי לו שאני מרגישה נורא עם עצמי והוא אמר שאני ילדה גדולה אז אני צריכה להתגבר.

גדולה? אני?

עדיין לא 16.

הוא גמר.בתוכי.

כאב לי.

הקאתי עליו.

הוא סטר לי.

ניסיתי להחזיר,לנשוך אותו והוא המשיך בשלו.

הוא המשיך לדבר ולספר לי דברים על עצמו.

כאילו שאני חברה שלו.

הוא ירד מעלי ושאל,"איך הייתי"?

נגעלתי.ואמרתי,

אתה צריך להשתפר.

הוא שתק.

קמתי עם סחרחורת והייתה לי הרגשה כאילו אני הולכת להתעלף.

הוא אמר לי שהוא מצטער ורצה ללוות אותי הביתה.

אמרתי לו לא אבל כמובן שהלא שלי הוא הכן שלו.

הוא ליווה אותי,נתן לי נשיקה והלך.

עליתי מהר הביתה,למזלי אחותי ישנה וההורים לא היו בבית.

נכנסתי מהר למקלחת.

הרגשתי איך המים זורמים על גופי,

הרגשתי אותו עדיין בתוכי.

הרגשה מגעילה.

 

יצאתי מהמקלחת,ונכנסתי שוב.

הגועל לא יצא ממני.

לקחתי כדור והלכתי לישון.

 

 

 

 

 

קמתי היום בבוקר כאילו שכלום לא קרה.

עם חיוך מזויף על הפנים אבל חיוך שאחרים מאמינים לו שהוא אמיתי.

הלכתי לבית ספר,עם אותו חיוך מזויף,ישבתי בכיתה וחשבתי על מה שהיה אתמול.

הדמעות החלו לעלות ולהציף,יצאתי מהכיתה לפני שיראו.

ילדה אחת הלכה אחרי לשירותים אבל אמרתי לה שהכל בסדר.

 

ההורים שלי לא יודעים ואני לא מתכוונת לספר לאף אחד.

 

לילה טוב(?) ובהצלחה לכולן3>

 

*אה,לא אכלתי כלום כל היום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה לכן בנות מקסימות.אתן לא יודעות עד כמה אני צריכה את התמיכה.

אתן לא יודעות עד כמה טוב לי שאתן כאן.איתי.

אוהבת המון ותמיד כאן גם בשבילכן.

שוב,אוהבת ותודה3>

נכתב על ידי ~ANA~ , 19/3/2009 21:48  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני לא עומדת בזה יותר.

אני מתפרקת.

הם לוחצים עלי אבל אני חזקה. אני לא אשבר.

אני לא אשבר.

 

 

 

 

אף אחד לא יודע מה איתך,

אין אף אחד שיבין אותך.

היום היה כהה ובודד.

את כותבת "הצילו" עם הדם שלך.

שוב כואב לך,את פותחת את העיניים, אבל הכל נשאר אותו דבר.

אני לא רוצה למות, אבל גם להישאר כאן להרבה זמן אני לא יכולה.

אני כאן, בשביל להגיד לך:

"אני כאן, בגלל שאת רוצה את זה!"

תסתובבי, ותראי אותי.

לא משנה איפה את:

אם תתפסי בי, אני לא אעזוב אותך.

החיים שלך חסרי כיוון,

הצללים שלך משתנים.

את מחפשת את הקשת, היא שוכבת מתה מתחת לרגלייך,

לפני כן היא האירה רק בשבילך.

אם את יותר לא מבינה את העולם הזה וכל יום הופך לריק,

כשהסערה תעבור, ואת תרגישי שהלילה בלתי נסבל,

אני אהיה כאן

אם את רוצה...

וממש לא משנה איפה את.

לידך להרבה זמן...את לא לבד..

 

 

ANA?you are my love.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תפריט:

בוקר-כלום

צהריים-כדור וחצי בשר 2כפות אורז

ערב-פרי שייק.

 

 

המון:'(

 

בהצלחה לכולן.אוהבת3>

 

 

נכתב על ידי ~ANA~ , 15/3/2009 21:33  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




 

התחלתי.כאסח.

כן. כאסח, מחדש והפעם לתמיד.

זה לא שמקודם זה לא היה כאסח,זה היה,אבל עכשיו אני חדורת מוטיבציה יותר מתמיד.

היום,כשהייתי בבית ספר,הייתה לבנות שיחה עם היועצת על דיאטות וכו'.

כ"כ לא רציתי להיות שם.

ואז זה התחיל.

פתאום אחת מהבנות שאלה על אנורקסיה ובולמיה.

כמובן שאני יכולתי לענות לה אבל העדפתי לשתוק.

דיברנו על רזון.כ"כ התמוגגתי.זה היה פשוט נפלא.

פתאום נמרח לי חיוך ענק על הפנים וכל המבטים הופנו אליי.

יש לך משהו להגיד?

לא.

את בטוחה?

כן.

לפתע נהיה שקט.כולם השתתקו.

נלחצתי.

אמרתי ליועצת שאני חייבת לשירותים.

רצתי כמו משוגעת,הרמתי את האסלה,דחפתי אצבע והכל יצא.

אח"כ חיכיתי כמה דקות בשירותים להרגע וחזרתי לכיתה.

אני לא יודעת מה הלך שם ועל מה הם דיברו באותם רגעים שלא הייתי אבל מה שכן זה היה עלי.

כשחזרתי כולם שאלו אם אני בסדר. אמרתי שהכל בסדר.

ובדיוק הגיע הצלצול הגואל. מזל.

לא רציתי להיות שם יותר.

 

תפריט 13.3

בוקר-2קרקרים

צהריים-חצי כדור בשר,כף אורז,חצי כף שועית

ערב-כרובית וסלט

 

כן זה המון.אבל כמו שאמרתי,

 

                                    הכל הולכת להשתנות כי אני התחלתי בכאסח.

 

 

 

שבת שלום3>

 

נכתב על ידי ~ANA~ , 13/3/2009 21:29  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  ~ANA~

MSN: 




2,195

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~ANA~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~ANA~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)