משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

התיישבה במושב הנהג. סובבה מפתח, מנוע ניצת. דלת נטרקה. קצה ענף נתפס בדלת. לחצה במידה על דוושת הגז. לא ניתק הענף, כך שכשנסעה נסע העץ איתה, ובעקבותיו גם המדרכה נסעה איתה, ואף רצועת האספלט התרוממה, התקפלה והתפתלה סביב עצמה כסליל קליפותיו של תפוח שחור, ונסעה גם היא איתה. לאן שנסעה נאספו הנופים מאחוריה לולאות לולאות - בחתירתה העיקשת קדימה, לא שמה ליבה לכך שהיא מותירה מאחור את עברה כנתיב של הרס, אמנם אסוף לולאות לולאות. אילו טרחה להביט לאחור, כאורח נשים מסויימות, אילו צייתה לטיבעה הנשי, הייתה ודאי מבחינה מייד בשינוי. אלא שהיא, כאמור, לא הביטה לאחור.

עכשיו, כשאני חושבת על כל זה, ברור לי שיש נשים שנענשות דווקא משום שלא הביטו לאחור. אני מקווה בכל ליבי שישנה שפה אחת לפחות בעולם, בה פירוש המילה היבריס הוא - "זו שאינה מביטה אף פעם לאחור."