משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

במלחמת לבנון השניה, וביתר שאת במלחמה הנוכחית מול החמאס, נשמעת שוב ושוב במרחב הציבורי האמירה 'בעל הבית השתגע'. זה נאמר בתקיפות, בנחרצות, אגרוף הולם בשולחן, פנים מתעוותים בכעס: הפעם הולכים עד הסוף, הפעם נגמר עידן ה'תחזיקו אותי', הפעם נראה להם מה זה - כי בעל הבית, כאמור, השתגע. כשמשתגעים - הכל מותר. כשמשתגעים שום כלל אינו מחייב יותר, אפשר להשתולל חופשי. כללים נועדו עבור נורמלים, רק לא-נורמלים יצפו שמשוגעים יצייתו לכללים.

אומרים שזו הדרך היחידה להשיב את כושר ההרתעה של צה"ל מול גורמים קיצוניים. להשתגע.

גם פואד בן אליעזר חזר על אמירה זו בשעת ביקור בנתיבות, בצטטו דיבור פנימי של גורמים בחמאס - היהודים השתגעו, ציטט פואד בהנאה לא מוסתרת.

זו לא הפעם הראשונה ששיגעון מוזכר בהקשר של הסכסוך הכה-נורמלי הזה. הפולקלור הבטחוני המדמם של שנות הסכסוך האחרונות, כולל מופעים אחדים של חייל מצרי או ירדני, שפותח לפתע ביזמת ירי פרטית, המכוונת אל תיירים תמימים המבקרים במדינתו, או מעבר לגבול, אל עבר חיילים או אזרחים. לרוב האירוע מסתיים כשאותו חייל מנוטרל, ובעוד אנו משתתפים בצער משפחות ההרוגים ושולחים ברכת החלמה מהירה לפצועים, יוצאת תוך שעות אחדות הודעה רישמית: החייל היורה? אנחנו מכירים אותו, הוא היה משוגע.

אבל מה קורה כשהמדינה עצמה משתגעת, וכל צבא ההגנה נשלח להשתגע מעבר לגבול? האם בתום הלחימה תצא הודעה רשמית, אופסס, השתגענו, תיכף נשוב?

השיגעון הוא פריבילגיה השמורה לשוליים. אסור לה, למדינת-חוק, להשתגע.

השיגעון הוא מחלה שסימניה ידועים -  חרדה קיצונית, דיכאון עמוק במיוחד, תפיסה מעוותת של המציאות, הזיות, אשליות חושים. לא משהו שהייתי מאחלת למדינה שלי. המשוגע מתנכר למערכת הנורמות המקובלת על רוב הציבור, והציבור, מתוך רצון להגן על עצמו, מרחיק את המשוגע לבתי משוגעים.

הישראלים השתגעו, יגידו מדינות העולם. מדינת ישראל תסומן כמוכת שיגעון, וכפועל יוצא נחווה נידוי בעוצמות שמזמן לא ידענו, כי זו ההתנייה החברתית המקובלת - בלי שום קשר לצדק, או לפעילות המלחמתית השפלה של הצד השני - מי שמשוגע קודם כל כולאים אותו מתוך שאיפה להגן על הנורמלי.

ומה יקרה כשהשיגעון כדרך פעולה לגיטימית יופנם, ויופנה לא רק החוצה, אלא גם כלפי פנים?

חייבים להפסיק את הטירוף הזה. חייבים לחזור לשפיות.

וכל זה מבלי שאמרתי מילה על שיח האדונים, 'בעל הבית השתגע'. מותר לו, הוא בעל הבית.

...חזרה למחסן הפסנתרים של מירי שחם