משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

כשראיתי את הכתבה בynet על התערוכה של איריס נשר - 'בחדרי החשוך', פרוייקט צילום של סופרות, משוררות ומחזאיות, לא הרגשתי כלום. קצת קריצה לאנני ליבוביץ', קצת אבק כוכבים נדוש, קצת סלביזציה של השטעטל, ושוב נשים מוכשרות ויפות חושפות עצמן כדי למכור, כדי להיות, כדי להיראות.

אבל הבוקר נכנסתי לאתר של הצלמת ונכבשתי לחלוטין. ההקשר אחר, אולי הפסנתר ברקע שעושה מסאז' ללב (שופן?) אבל הבוקר נורא אהבתי אותן. לא, לא את כולן, לא צריך להיסחף. האמת ניכרת היכן שהיכן ניכרת, וגם הזיוף למען האמת. ואם הזיוף הוא חלק מהאישיות ולא רק פוזה נבוכה לעת מצוא - אז סחטיין כפול לצלמת.

אני מניחה שעוד אחזור להביט. אני אוהבת להביט בנשים.

התערוכה מוצגת בימים אלו במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן.