משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

אני שונא להתאמץ. פעם, לפני שנהיה ממני בנאדם, אמא שלי הייתה דוחפת את הראש לתוך החדר מוקדם בבוקר, אולי כבר בעשר-עשר וחצי, וצועקת מה יהיה איתך חיים ולמה אתה לא מחפש עבודה, ועד איזה גיל תחיה על חשבון אבא שלך יא חתיכת עצלן איך אתה לא מתבייש, ואני עם העיניים עוד עצומות בכלל הייתי מעיף עליה מה שהיה בא לי ליד, גרביים מסריחות או תפוח שקצת אכלתי ואומר לה תסתמי את הפה ותעזבי אותי בשקט למה אם תעצבני אותי זה לא ייגמר בטוב.

אחר כך הייתי קם והולך להסתובב בשכונה ממלא טוטו או לוטו תלוי איזה יום זה, וביחד עם דויד והרצל היינו מעבירים את היום ככה בסבבה, קצת שש-בש קצת צחוקים לפעמים היו מכות לפעמים היינו עושים על שפת הים חראקות עם האוטו של אבא של הרצל, קצת גונבים קצת מסתובבים איפה שהבית-ספר תיכון ומתחילים עם הבנות, באמת מה רע.

יום אחד בא דוד שלי ניסים שיש לו פקח בעירייה והסתכל לי בעיניים ואמר שבגיל שלי הוא כבר היה נשוי ואבא לילד, ויאללה, מספיק להסתובב והגיע הזמן שלי להיות רציני גם כן, ושהוא במאמצים הצליח לסדר לי מה זה אחלה עבודה של פרוטקציות. בלב חשבתי שהוא צודק אבל לא אמרתי שום דבר אז הוא הסביר לי שאני ימשיך להסתובב בחוץ כל היום ובעבודה הזאתי אפילו לא צריך ללבוש מדים שלא יגלו עלי שאני מהמשמרות ויתנו לי משכורת ממש יפה ובסך הכל מה שאני צריך לעשות זה לפתוח את העיניים ברחובות ובכל פעם שאני רואה מישהו לא בסדר, זאת אומרת אחד שרואים עליו שהוא לא נורמלי - אני צריך לעצור אותו ולהתקשר למוקד והם כבר ישלחו מישהו מאצלהם לקחת אותו. הכל בגלל שנמאס לעירייה לראות את כל המשוגעים האלה ממלאים את הרחובות ועושים מה שבא להם והרבה בלאגנים ובטח שזה מזיק לתיירות אז החליטו לנפנף אותם וזהו.

 -

 בשום אופן לא

 לעצום את העיניים-

 אני  מוכרחה להתרכז עכשיו אני מוכרחה -

 העפעפיים מתמרדים יש להם כוח רצון  משל עצמם

 אני יודעת  זה שוב יקרה זה שוב יקרה

 אם רק אעצום אפילו לרגע -

 העיניים יתחממו לאטלאט בתוך הארובות

 אחר כך  ינזלו פנימה לתוך

 הגוף  עיניים  שנמתחות כמו

 מסטיק  כמו פלסטלינה חמימה אדומה

 אני שונאת את מזימת העפעפיים הסגורים

 שמסתירים את זה מבחוץ אני  לא אתן

 לעיניים

-

קבלתי מהעיריה מכשיר קשר ומשקפי שמש סגולים שמסתירים את העיניים כמו ראי ועמוס מכניס אותי לעניינים כי הוא בעבודה הזאת כבר כמה חודשים ואנחנו הולכים ביחד ברחובות ומסתכלים טוב טוב על מה שקורה וכמעט תמיד שותקים או מדברים קצת על המשחק שהיה בשבת, דברים כאלה, כי אני ועמוס עוד לא ממש חברים. הוא הראה לי איך מחזיקים ביד  עיתון מגולגל שמבפנים יש שוקר חשמלי כי אנחנו לא רוצים שהאובייקט? ככה אומרים את זה? כמו שעמוס לימד אותי, אנחנו לא רוצים שהאובייקט יברח לנו או יעשה פאדיחות כי גם עמוס נורא שונא להתאמץ. היה לנו יום מוצלח שתי תפיסות, אחת שהסתובבה על הכביש ושאלה את הנהגים שעמדו בפקק אם הם כבר שילמו את החובות שלהם וישר עלינו עליה שהיא לא בסדר ועיכבנו אותה עד שתבוא ניידת הפינוי שלהם ואחר כך היה איש אחד שהלך והסתכל על השמיים כל הזמן וגם אותו עיכבנו, הוא קצת התנגד אז שיקרנו אותו בשוקר ואיזה צחוקים היו כשכל הגוף שלו קפץ ככה מהחשמלים שעשינו לו אז עשינו לו עוד פעם בשביל הקטע אפילו שהוא כבר היה רגוע רק בשביל לראות אותו קופץ שוב פעם.

-

אתמול פתאום הרגשתי איך אני

נקטנת ומתכווצת

עד

ש הפכתי לכדור גומי קטן שחור  של מטקות על שפת הים -

חבטו בי

מצד לצד

  מצד לצד

    מצד לצד -

בכל הכוח הם חבטו בי

שמעתי את גופי קורס לפי הקצב

פעם קורס  לשמאל פעם קורס  לימין-

כל היופי של הים לא עזר לרחוץ את הכאב הסגול -

 ונמעכת מסביב כולם צחקו ונהנו והיה ים -

ניתזתי משם לשם

 -

אני כבר שבוע בעבודה הזותי ואמא שלי מתלהבת כל בוקר סחטיין חיים ומסתכלת עליי כמו שמסתכלים על אכבר גבר ואני כאילו לא מסתכל עליה בחזרה אבל שומע כל מלה שבאמת העבודה עשתה ממני גבר ואני אפילו יותר שעיר ממקודם בחזה ובפנים, והיא שמה לי על השולחן קפה שורף כמו לאבא ומכינה לי סנדביץ' עם גבינה וזיתים, ואני חוטף את הסנדביץ' ואוכל אותו בדרך כי אני אוהב לבוא ראשון לצריף של האחראי ורק הרצל ודוד ממשיכים להסתובב בשכונה ולפעמים מסתלבטים עליי אבל אף אחד לא משלם להם בשביל זה והם אולי קצת מקנאים, שיקנאו מה איכפת לי. הייתה לנו תפיסה היום היה איש זקן אחד שעמד על יד החנות איפה שמוכרים חיות והוא דיבר אל הכלוב של הדגים וקיפל את השפתיים שיהיו עגולות ועשה להם פוצי מוצי כמו שהייתי פעם עושה לבחורות  ועמוס ואני הסתכלנו עליו, דווקא היה איש נחמד כזה ומצחיק והצטערתי שאנחנו צריכים לקחת אותו אבל זאת העבודה שלי שמסדרת אותי בחיים ועוד עם פרוטקציה ומישהו צריך לעשות אותה ושאלתי את עמוס מה עושים עם כל האנשים שאנחנו מפנים והוא אמר לי שהוא לא יודע ולא איכפת לו ושמצידו שישברו החשובים בעירייה את הראש שלהם ואנחנו נמשיך להזיע ברחובות זה לא ענייננו והרגשתי קצת עייף.

 -

העיר הזאת שעירה ועייפה ומזיעה לי בין הידיים -

אני רוצה להיות גפן מטפסת על קיר המנזר של בנדיקטוס הקדוש -

שלוש ורבע לפנות בוקר הם מתחילים את היום ב תפילה פרטית חרישית -

אני רוצה שהשקט שלהם יכסה גם אותי-

מדברים רק כשצריך וכמעט לא צריך ככה -

השקט     

       מטהר

הרעש     

       מלכלך,

מילים מילים מלמלאות מילים -

בזו אחר זו  כמו

שרשראות שיירות של נמלי מילים חרוצות

בזו אחר זו - שזה ייפסק עכשיו אני רוצה שזה ייפסק

-

אני לא מאמין כמה משוגעים יש בעיר הזאת, בזמן האחרון כל יום יש תפיסה. העאלק "אובייקט" של היום היתה אישה שלבשה חלוק בורדו ישן כזה וקרוע בצדדים והאכילה את החתולים ברחוב אולי עשר או שלושים חתול אני לא יודע לא ספרתי היו הרבה, הם הסתובבו לה בין הרגליים ושפשפו את הפרווה  בנעלי בית שלה ובחלוק, והיא נתנה להם לאכול חתיכות לחם רטובות בחלב ודיברה אליהם בשפה של זקנות ווצחקה איתם והם עשו לה ככה בזנב ואני לא אידיוט מה פתאום זותי נותנת לחתולים לחם ומלכלכת את הרחובות ועוד עם חלוק של בית וגם עמוס הסכים, והניידת ישר באה ולקחה אותה והחתולים אחר כך קטעים איתם, ייללו כמו תינוק שאמא שלו הלכה ועזבה אותו ככה ואחר כך גם החתולים הלכו וגם אני ועמוס

-

 אני קולעת זרי ניצחון קטנים מעלי דפנה

מחלקת אותם בבתי עלמין

לפי השורות לפי הסדר -

 יש לי רשימות כל שבוע עשרה זרי ניצחון קטנים -

גם בתי עלמין מקום שקט מאד יפה מאד -

אני אוהבת לחפש שמות יפים על מצבות

 לשנן כמו ש אחרים משננים מילים של שירים 

לא אני- 

רק מסתכלת על המצבות וחושבת

כמה יפה הנשמה כשהיא בתוך צרור מקופלת קומפקטית -כמו

כמו מזוודה שארוזה לנסיעה ארוכה-ארוכה

 -

אמרתי לעמוס שהיום נלך לעבוד בים כי נמאס לי מהרעש מהמכוניות מהסמטוחה של העיר והאוויר שעומד ולא זז, כאילו בכוונה. היו קצת אנשים על החוף וישר ראיתי אותה והצבעתי עליה ועמוס דפק לי כאפה על הגב ואמר סחטיין חיים נהייתה לך עין מקצועית כי אני תפסתי את השגעון שלה לפי הבגדים לפי איך שעמדה , דווקא הייתה בחורה יפה - אני חושב שהייתה בגיל שלי עמדה ובכתה מול הים בכי שותק כזה בלי להוציא קולות, רק בכי שמזיז את כל הגוף, בקטנים.

 -

איך הרקפות יודעות לפרוח בחורף פריחה אמיצה

אפילו ש קר ואפילו ש סלע -

הגשם לא מפחיד אותן הסלע לא מפחיד אותן

הן פורחות דווקא -

עדינות וורודה יכולה לנצח סלעים -

אני לא אוהבת חורף -

הים כועס עליי בחורף בהתקפי גלים -

 ומטחים שנמתחים בחורף אני הולכת  אל הים להינזף

עד שמספיק - ועכשיו קיץ,

מה יודע הים בקיץ

-

שאלנו אותה מה קרה והיא לא ענתה ושאלנו עוד פעם אם מישהו הציק לה והיא לא ענתה כאילו אנחנו אוויר או משהו ועמוס התעצבן וישר רצה להזמין את הניידת אבל אמרתי לו חכה רגע עוד קצת בוא נחכה שהיא תירגע תראה שהיא תיכף תפסיק, אולי היא בכלל לא משוגעת אולי סתם החבר שלה עזב אותה - ואיך רציתי שזה יהיה נכון ואז אני יוכל לנגב לה את הדמעות בעדינות כמו שמראים לפעמים בסרטים של האהבה שאמא שלי ואחותי רואות כל היום בטלויזיה, והיא תצחק אליי ונלך לאכול ביחד גלידה ואני יזמין אותה, אבל עמוס אמר שלא הייתה לנו תפיסה כבר שלושה ימים והממונה לוחץ ומה איכפת לנו מהבעיות שלה מי מכיר אותה בכלל. נתתי לה לשתות קצת מים מהבקבוק שלי והמים נזלו לה טיפות טיפות מהסנטר ונצצו בשמש וניגבתי לה את העור שהיה רך ונעים והריח של השערות שלה בא לי באף ואף פעם לא ידעתי שלשערות של בחורה יכול להיות כזה ריח אבל אז הניידת הגיעה ולקחו אותה ואני לא יודע... ושאלתי את עמוס על זה והוא הסתכל עליי במבט  שאני כבר מכיר טוב טוב ופחדתי שהוא יזמין גם בשבילי את הניידת כמו שעשה למי שעבד איתו בצוות לפניי וישר אמרתי לו, איזה ענק היה יוסי בניון בשבת ובוא נלך לקנות פלאפל, אז הלכנו.