על המדף באמבטיה קרם להרמת עפעפיים, משחה לאיחוי סדקים בכפות הרגליים ועוד שפע שיקויים ותכשירים. אינך משתמשת בכל אלו, רק מתבשמת מעצם היותם. נוכחותם על המדף מרגיעה אותך. המדף באמבטיה הוא שלוחה מנחמת של הגוף שלך – הגוף שיכול היה להיות שלך – חלק, ריחני, בוהק. אוטופי. ארץ לעולם לא. ברחוב את עדיין מלקטת אישורים אקראיים; היום כן, מאד, אתמול ככה-ככה, מחר פחות. מסתגלת לצירוף המילים, "אישה בגילך". מה? מה אישה בגילי?
את מוגלי גידלו זאבים, את טרזן טיפחו קופים, ומי יגדל אותך? את מתנדנדת מחלון ראווה אחד למשנהו, ובסוואנה העשב גבוה יותר מקומת אדם. שוב הבורגנית הקטנה שבתוכך שוגה בחלומות אקזוטיים, עתירי טכניקולור. הנה עדר פילות רועה על שפת אגם בוץ, את מדמיינת אותן כמו שבטהובן דמיין את המוסיקה שלו. עדר פילות, לא פילים. הפיל הוא חיה מטריאכלית, העדר מתכנס סביב אם גדולה. כל השאר - גיסות, בנות דודה, אחיות ואחייניות - כולן מגדלות יחד את גורי הפילים. פיל זכר שהגיע לפירקו עוזב את העדר לחיי נוודות עצמאיים, מדי פעם שב ומתקרב אליהן, סוקר את הנקבות ממרחק. אחת מהן תמיד נעתרת. האם היית יכולה להסתגל לאורח חיים כזה? צחוק נקבות מתגלגל, שיחות מלב אל לב, נפנופי אזניים להקל על החום, וזכרים שמישים במרחק בטוח. את מקנאה בחדקים שלהן, האיבר המופלא שיודע לתלוש עץ ממקומו אם צריך, וגם לקטוף פרח בעדינות שלא תיאמן. לפעמים נדמה לך שגם את יכולה, אם תרצי.
אישה בגילך מתרגלת למילים חדשות, מילים כמו "בשלה". אישה "כמו פרי חורפי טמון בארון הסגור", כפי שכתב מופסאן. פעם היית בוסרית, היום את בשלה, המעבר היה חד ומהיר ומדי. לא הספקת. אישה בשלה, שקולה, מיומנת. מודעת ליכולותייך, לחשוב ולהרגיש בו-זמנית. וגם לאפשרות לא-לחשוב ולא-להרגיש. בוזמנית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: