משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

1. שכפול, שיבוט, חזרה, הידהוד.

המפגש המאיים (בדרך כלל) עם הכפיל נצבע כאן בצבעים קומיים. יתכן שהריבוי מנרמל. הריבוי מנרמל.

2. השכפול מגדיל את אפשרות הבחירה אבל גם מצמצם אותה - מקבלים עוד מאותו הדבר. עוד הרבה מאותו הדבר.

3. הצילום כניסיון לארגן פיסת מציאות - פיסת מציאות שמופקעת מתוך רצף ונגלית מחדש דרך העדשה של הצלם.

כאן הניסיון אינו עולה יפה - המציאות סוריאליסטית מדי, מבטלת את מימד הגילוי שהכרחי באמנות גדולה. הכל פרוש על פני השטח, הגילוי הופך בנאלי והתצלום - לקוריוז.

4. מול האחידות המודגשת של שורת החתולים, עד כמה בולטת השונות האנושית! לא, איני יכולה לעמוד בלב שלם מאחורי המשפט הזה.

5. אפשר גם כך: צילום פולחני-טיקסי של דוֹמוּת, עם סבטקסט שחותר תחתיו ומציע הנצחה חגיגית של אינדיבידואליזם. אבל גם זאת רק למראית עין.

6. התור שומר על סדר מופתי, מעניק לצופה אשלייה שמהלך הדברים המתואר פה הוא הגיוני. שוב הסטרוקטורה הביסה את האתיקה.

7. תצלום הוא אובייקט שניתן לשכפול. התצלום הזה כבר מכיל את השכפול בתוכו. זוהי ארספואטיקה.

8. החתול השחור כייצוג של קוקטיות. כמעט אף אחת מהנשים שממתינות בתור אינה לובשת בגד שחור. החתול הוא מענה אפשרי לשחורה הקטנה של שאנל.

9. הרצועה המתוחה בין האדונית לחתול היא טקסט פוליטי. חוק התנועה השלישי של ניוטון מתממש מול עינינו כאמירה פוליטית, תמיד חשדתי בו שהוא כזה.

10. חלק מהנשים אוחזות ברצועת החתול ביד אחת, ובידן השנייה מחזיקות תיק.

שנות השישים, מיניות האישה: מהלך שהושלם בהצלחה במעבר מהתיק אל החתול.