משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

 יש בעלי חיים שנולדים בתוך אדמה ומתים בתוכה והימים מצטברים לזכותם ולחובתם בבוזמניות שלא תיאמן. הם מפתחים רגש בעלות חלקי, הם לא שומעים, כמעט אמרתי טוב שהם חרשים, באזניים ממולאות עפר אסור להם להתבלבל מרעשים חיצוניים. פה ושם הם מרשים מחלת ילדות קטנה, סלחניים כלפי סטייה מזערית - וכל השאר מותרות ושחיתות. 

 לא זזים מאותה פיסת מקום, איןאורית.  

מקפידים לקיים אפשרויות אחדות של בחירה, בזחילה על גרגרים/

עכשיו/ או אחר כך/ ובליעה של גרגרים/ ויריקה של גרגרים/ בוסר/ שלא הצליחו לעכל/

שעכשיו אחרים ינסו/ למה לא.

מדי פעם הם פולטים מגופם את צרכיהם וממשיכים לחפש מחסה משופר בין שורשי עצים וריח הרקב העדין של העלים מתנגן באפם זה פסקול הריח המתוק היחיד אותו יכירו.  כל רמז ממולמל אודות קיומו של  אור כלשהו, ולו קלוש, ולו במרחקים, יתקבל כהצהרת כוונות פושעת על בגידה. הם יגידו שאתה חולה בנפש. ספק, שחיתות ומותרות.

כל שצריך זה להמנע  מלשפשף שכבות סלע משוננות מדי מסומנות בדגל עם פוטנציאל פציעה, זה עוזר כשיש חושים מצויינים ואם מתרחשות הצפות של מים לפרקים נחוץ להשלים עם ההכרחיות של תקלות מצערות, אלה הכוחות המקובלים, ומה נתייגע בהסברים.

נא לתלות על המקרר: תקנון, ליתר בטחון.

הנחיות מפורטות והוראות שעה וחירום ושיגרה. אם רק תקפיד להשאר ממוקם נמוך וכפוף ומכונס ושקט תראה שהכל יהיה בסדר. בעיקר תיזהר מבעלי חיים גדולים יותר או רעבים יותר, ואם אתה לא בטוח במה שאתה עושה פשוט תתבונן סביב ותעשה בדיוק כמו כולם. כמו. כולםלם. כמו כולם. וזה בשום פנים לא חושך. רק איןאור. (ההנחיות מיועדות ל-ילדות ול-נשים כאחד.)

"בואי נשחק משחק"

"איזה משחק?"

"בואי נשחק באנה. אני אהיה אנה ואת תהיי פטר ונתחבא"

"לא רוצה."

"למה?"

"את ילדה מוזרה. גם אמא שלי אומרת."

"לא צריך. אני לא צריכה אותך בשביל לשחק אנה פרנק. אני יכולה לבד. אני רוצה שתלכי הביתה עכשיו."

להתכסות בשמיכת הצמר הגדולה להיחנק עם הריח של העץ מארון הבגדים שנתפס בתוך המולקולות הכי קטנות של השמיכה ולעשות חושך עצמי עכשיו חושך גדול, כל ההנחות בטלות בקושי פנס קטן לא יותר שלא ירגישו ולא לזוז לא לנשום לא להציץ החוצה לא צריך רק פטר איפה אתה פטר בוא אלי פטר

מתוך דף סטנסטיל משוכפל שחולק לתלמידי כתה ט': "ביום זה וזה בשעה זו וזו תערך באולם הספורט של בית הספר התיכון מסיבת חנוכה שכבתית לתלמידי כתה ט'. נוכחות חובה. נוכחות חובה. גם למרכיבות משקפיים. גם לנערות גבוהות מדי. גם לשונאי התקהלויות. גם למגמגמים. מי שלא יבוא ירד לו הציון בתעודת השליש. מי שלא יבוא אוי ואבוי לו. "

 ואיפה כשצריכים אותה, שליש הכוס המלאה.

בגדים?

בגדים?

בגדים?

(אמא אומרת שצריך לקנות בגדים למסיבה). אני אומרת כן.

(אמא אומרת שהיא תקנה לי מכנסיים חדשים). אני אומרת כן.

(אמא חוזרת מהשוק, עם פירות וירקות ומכנסי קורדרוי חדשים בצבע בורדו). אני אומרת כן.

חולצה? דודה רוזה עגולה ויפה. לדודה רוזה יש שדיים עצומים. דודה רוזה יודעת מה גברים רוצים. לדודה רוזה יש ארון מלא בגדים ובשמים וצבעים וקסמים, גם חולצה מבד מבריק וכפתורים.

תכלת. אפור.

כמעט ראיתי את האור.

חנוכה חנוכה חג יפה כל כך.

באנו חושך לגרש.

סורה חושך מפני האור.

יושבים על הריצפה. מכנסיים חולצה ליד עוד מכנסיים חולצה ליד עוד מכנסיים חולצה. שורה ארוכה ארוכה, מספיק ארוכה. העיניים נשואות אל הבמה. מסכות. רעשנים. זמירות וריקודים. מסיבה בה בה. איתותים מוסכמים של חיים אחרים. הבלחים. היא ישבה כל הערב שותקת, בחברת המחוגים. נוכחות חובה. עוד מעט אפשר לקחת את האוטובוס החשוך בחזרה לשכונה.

 הקורדרוי החדש מסורבל ועבה  ומעיק על הגוף. החולצה רכה וזורמת משתעשעת באור הפנס הכסוף.  אורות גדולים. כולם קמים.  תיכף מסיבת ריקודים. תיכף זוגות בתוך סוגריים, שיעורי בית: לחשב שארית. בבית מחכים לה שמיכה וכרית.   כמו המעגל העקשן של חוני משהו מרוח סביבה על הריצפה, מטפס למעלה על החולצה, ובעיקר על כפות הידיים, נגועה, בכל מקום בו השתהו המכנסיים, נגועה - בהרות, כתמים, חברבורות בורדו, נגועה, מנוקדת כמו מחלת ילדות. כמה עשרות שנים וזה ירד בכביסה