משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

ברשימה קצרה במוסף '7 לילות' כותבת אריאנה מלמד:

"כנגד ארבעה בנים -

אם אתה מאיר שלו, א.ב. יהושע, דויד גרוסמן או עמוס עוז, שמור לך מקום אוטומטית בראש רשימת רבי המכר

כמו עדר צייתן מתייצב קהל הקוראים הישראלי פעמיים בשנה בקו הקופות בחנויות הספרים כדי ליצור את הרב מכר הבא. החשודים המיידיים: מאיר שלו, א.ב. יהושע, דויד גרוסמן ועמוס עוז. לא משנה אם ספרם האחרון עוסק בהסטוריה יהודית קדומה או בסיפור אהבה עכשווי, בהגיגיו של סוכן חשאי בדימוס או בנעורים במלחמה נושנה - אנחנו נסתער על הארבעה בתאווה של אספנים מכורים, בלהט של שבט שזקוק לעוד טוטם מילולי, בעיקר בפסח ובראש השנה.

...לזכותנו ייאמר לפחות שרשימות רבי המכר שלנו מכילות יותר סיפורת רצינית מרשימה ממוצעת בעולם המערבי, שבה שולטים בעיקר מותחנים מזן 'קרא וזרוק' ורומנים רומנטיים. אבל תופעת הרביעייה השלטת היא עדיין חידה, במיוחד לאור העובדה שהרכישות שלנו מתרחשות מיד עם צאת הספר לאור, עוד לפני הביקורות ולפני הבאז שמייצרות המלצות מפה לאוזן.

האם אנחנו שומרים אמונים לאהבות קודמות ומאמינים בכושרם של הארבעה לשוב ולספק את הנס הרגעי שלהם בין כריכות? האם מהדהד בקצה המחשבה קולה של המורה לספרות והעדפותיה  האנינות ? אולי הרוכשים נענים לקריאתה של מכונת יחסי ציבור משומנת? או - בואו ננסה מחשבה לא ממש מחמיאה - שכל אלה ביחד יוצרים תמהיל שצריך להוסיף לו גם סנוב-אפיל במינון זעיר עך משמעותי, כי נוכחותם של ספרי הרביעייה בסלון שלנו מעידה שאנחנו צרכני תרבות נאורים, עילית של קוראים שבוחרים מיד בספרים הנכונים, אלה שעוד מעט יפלסו את דרכם הסלולה מהקניון המקומי אל הקנון המקומי. קשה לחשוב על רכישה בטוחה יותר.

נראה שאין כמו סיפורת מקור ראויה כדי לסמן את הצרכן כ'ישראלי חילוני משכיל', ואין כמו ערב חג כדי לעורר מחדש את הצורך הזה בסימון של איכות מול שאר צרכני הקניידלך. בתוך תרבות צעירה, קטנה ומלאת ספקות באשר לעצם קיומה, הרביעייה מספקת לנו בספריה הביתית אישוש לעצם קיומנו כקהל מוביל. איך נודה להם על ההכרה, אם לא בעוד רב מכר."

************* עד כאן אריאנה מלמד***********

אני לא מכירה אף אחד שייכנס לסטימצקיה הקרובה למקום מגוריו ויקנה מאיר שלו לצריכה עצמית, אריאנה, מה שמוכיח שמשהו בניתוח שלך מפוקשש. מאיר שלו כסמן של איכות?  מי שמחפש סמן של איכות ירכוש ספר של הוגה דעות פולני, ירחרח תרגום חדש לשירים ישנים של משורר צרפתי, או יניח ידו על קובץ הרהורים של פילוסוף שוויצרי ששם קץ לחייו בנסיבות עגומות. סמני האיכות מגיעים, מי כמוך יודעת,  אחד אחד ועם חותמת כשרות בד"צית מחמירה שכתוב עליה 'בבל', או 'חרגול', או 'רסלינג' וכד', ועם ארומה מעט הרפתקנית. אתגרית. כן, ולרוב עם מבטא זר.

בואי נבדיל בין האיכותי לבין המכובד - כל רבני המכר שהזכרת שייכים לזן הסולידי של בדי הטוויד הספרותיים. אני לא חולקת על כשרונם, כמובן, ובגילי ללבוש טוויד זה לא רעיון נואל כל כך, כבר מזמן השלכתי את כל החוטינים לפח - אבל לאורך הזוגיות הארוכה שלי עם ארבעתם אני כבר לא מצפה להפתעות מי יודע מה מצידם. התעייפנו הדדית, המגע כבר אוטומטי, העור כבר לא סומר, הפה לא נפער בהשתאות, ואם הוא כבר נפער סביר להניח שישתחרר פיהוק.  בקיצור, אריאנה, לא נעים להגיד, אבל ימי הזוהר שלי עם ארבעתם כבר מאחורינו, ולא ישובו עוד, לא לא. ולא רק אני חושבת ככה. אני מניחה שגם את מסכימה שהסיכוי שקורא נזעם יבחר להצית דווקא את הכתבים של הרביעייה  בכיכר העיר  הוא קלוש, כנ"ל בנוגע לסיכוי שמישהו ישאב מתוכם השראה למהפכה חדשה, או אפילו איזו אג'נדת-לייט. די בצדק, אגב, כי מהפכות זה פאסה ובכלל למי יש כוח למהפכנות רעיונית בעידן הפוסט-קניידעלך. בנסיבות האלה קשה לי להאמין שמישהו קונה את הספרים העייפים הללו כמתנה עצמית, מתנה עצמית צריכה להיות תפורה לפי מידה, עם אחוז לא מבוטל של גחמנות מקסימה. עמוס עוז זו גחמה? מאיר שלו? לא.

פשוט לא. 

 לוח השנה לא משקר. התאריכים שציינת, ערב ראש השנה, ליל הסדר, הם מועדי כינוס העדרים. שני תאריכים אלו מסמנים מסורתית את נדידת העמים הגדולה אל עבר ציווילזציות זרות: בין אם מדובר במיעוט בר-מזל שרכש חבילת טיסה אטרקטיבית לזלצבורג או ברוב הדומם והסובל, שיסתפק גם השנה בסתם ישיבה בחיק החריימה של החותנת.

 ומתנה למארחים צריך? צריך.

למי יש כוח להפגין בערב החג שפריץ טעם אישי ויצירתיות, העיקר להביא מתנה מכובדת במינימום מאמץ: יין צרפתי, שוקולד בלגי, ספר ישראלי.  כשקונים ספר, לא צריך להתאמץ שיתאים לריהוט בבית, או שיהיה פרקטי כמו קערת קרמיקה מפורטוגל. בסולם המקוריות, לתת במתנה ספר קנוני זה אישי בערך כמו לתת  ערימת תווי קניה.

למזלו של קהל שוחרי ארוחות החג המשפחתיות, כל סטימצקייה ממוקמת כך שהאוכלוסיה העירונית [שהיא העיקרית במדינה] מצוייה במרחק מקסימלי של עשר דקות נסיעה ממנה, לרוב אפילו פחות. קניית מתנה היא רק פריט אחד בתוך ים סידורים  (לאסוף את שירה מהאורטודנט, מכון כושר, לקפוץ לבנק, קניית סופשבוע בסופרמרקט, מתנה למארחים). העובדה שמכירת הספרים ה'בטוחים' נוסקת בערב החג נובעת מהעובדה שהקנייה הזו היא קנייה נייטרלית, בול בפוני המסורק היטב של הקונצנזוס. למעשה לא קונים ספר לקריאה, אלא רוכשים מותג אחד מתוך היכל המותגים המוצעים לקונה, והפעם - מותג ממין ספר. כמו ברכישת מותג, הכי חשוב שהשם יבלוט.