כבר מספר שנים שאני משתתפת בפורומים שעניינם כתיבה יוצרת ברשת. בימי זכרון לאומיים התגבש נוהל לפיו המשתתפים בפורום מעלים יצירות רלוונטיות ליום המיוחד הזה, חלקן הגדול בשידורים חוזרים. כתוצאה מכך, נוצר רצף של יצירות שנפרש על פני הדף כולו כמו שטיח טלאים של אבלות. להזכירכם, מדובר בקהילות של חובבי כתיבה. נוצר דיסוננס בין הכאב האישי לבין הביטוי היצירתי של הכאב הזה, ביטוי יצירתי שהוא פעמים רבות חובבני שלא לומר מביך ממש. אז איך מגיבים?
עניינית, על פי קריטריונים של איכות ספרותית?
עניינית אחרת, על פי קריטריונים של הזדהות והכלה וחברות?
עניינית אחרת ב', כותבים "קראתי" וזהו? או מתעלמים?
ומה עושים עם כל ערפדי האבל, שאינם מושקעים בעיסקה ישירות, אבל מצרפים גם את שני הגרוש שלהם לתבשיל הכללי?
האם תגובה כמו 'נהניתי' היא תגובה קבילה למקרא יצירה העוסקת בשואה?
הנהלת הפורומים מעניקה חסות לטקס פרישת הטקסטים באמצעות עיצוב מיוחד המקנה למקום 'צביון' (אני מתה על המילה הזו, צביון) ממלכתי הולם.
להתרשמותכם:
"בסימן כתיבה" (*) (**) (***) (****)
"שונרא" - (*) (**)
שווה לשים לב בעיקר להבדלים בין היצירות שזוכות להתעניינות ציבורית ושפע התייחסויות לבין יצירות שדינן התעלמות.
והנה זמש, פורום יחסית מאופק לכתיבה יוצרת, שבו אני משתתפת בכינוי מזל. כאן התעכבתי קצת יותר בפירוט על עניין גישות לכתיבת/קריאת טקסטים בנושא השואה, בפורומים לכתיבה יוצרת.
חושבת שהנושא והגישות השונות מעניינים, למי שמתעניין בתרבות רשת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: