משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

בישיבת אבל חגיגית שהתקיימה בבואנוס איירס, כחודש לאחר מותו של חורחה לואיס בורחס -  שנפטר בארבעה עשר ביוני 1986, דנה אגודת הסופרים והמשוררים הארגנטינאית ארוכות בסוגיית ההנצחה. כל הצעה שהעלה מי מהנוכחים, נדחתה בתנועת יד מבטלת על ידי המשתתפים האחרים, שכולם, עד האחרון שבהם וללא יוצא מן הכלל, העריצו את בורחס הערצה אין קץ. הם ראו בו לא פחות מאשר האדם הארגנטינאי הדגול ביותר שהתהלך על הכדור הזה מאז ומעולם.

שורת ההצעות השגרתית שהועלתה: לכונן על שמו פרס ספרותי בינלאומי חדש, להקים בפקולטה למדעי הרוח בניין מפואר שישא את שמו, או אפילו להחליף את שם השדרה הרחבה בעיר, "שדרת התשעה ביולי" לשדרת "בורחס גיבור הרוח" -  לא רק שנדחתה מיידית, אלא אף לוותה בהמולת שריקות בוז. היו שהרחיקו לכת וכינו את ההצעות הללו "מעליבות".

לבסוף נטל את רשות הדיבור אחד ממשוררי הפריפריה, שחליפותיו המעט מיושנות מנעו מן המשתתפים האחרים לקחת את דבריו עד כה ברצינות יתירה. אותו משורר הציע להמציא מילה חדשה, "בורחס", כשם עצם כללי, שישמש לכינוי כל העצמים שנתגלו או הומצאו, עוד בשלב בו טרם הותאמה עבורם מילה ייחודית;

ההצעה זכתה לתשואות רמות, וחלק מהנוכחים אף נעמדו על רגליהם והריעו;

אך משהתיישבו לנסח את הצעתם בכתב, על מנת להגישה רשמית לאקדמיה הלשונית-

ובהצעתם המפורטת ביקשו להסביר את משמעות המילה החדשה, ואף להדגים את השימוש בה באמצעות שילוב המילה "בורחס" במשפט מאפיין -

נמצא שלא היה ביכולתו של איש מהנוכחים לנסח משפט כזה. סופרת שישבה בשורה השניה העירה שאילו בורחס היה חי, אין ספק שהיה מצליח לחלץ משפט כזה בקלות יתירה.