משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

[נכתב מזמן, נדמה לי שעדיין לא העליתי את זה במחסן הפסנתרים]

היא אמרה, "כל שתרצה."

הוא שאל, "הכל?"

"כן. הכל." ענתה.

הוא חשב, וכשחשב – שתק.

טיפות גשם תקתקו על חלון משרדו, תיק-תק, תיק-תק. הוא הביט בעיר הערפילית, בוחן את קווי הבניינים שהגשם הספיק לטשטש. 

בגבו אליה אמר,

"מטריה. אני צריך מטריה."

"אם כך, אהיה המטריה שלך," השיבה מייד.

כשיצא מהמשרד הניף אותה מעל לראשו, והיא איזנה עצמה על נקלה וסוככה עליו מפני הגשם. 

הוא בחר לצעוד הביתה בדרך הארוכה, ואף התעכב בחנות מכולת וקנה לחם פרוס ועיתון, כי שכח את עיתון הבוקר במשרד. על כן הניחה שהיה שבע רצון.

אלא שביום למחרת לא ירד גשם, וגם לא ביום שלאחריו.

"אין גשם."

"כן."

"אני כבר לא צריך מטריה."

"והרי אמרתי, כל שתרצה."

"כן."

הוא שוב שקע לתוך שתיקה. לבסוף אמר, "אמנם אני זקוק למתלה מעילים, אך נדמה לי שמתלה מעילים יהיה בזבוז סר-טעם של כישורייך. שנינו יודעים שאת מסוגלת להרבה יותר."

היא לא ידעה מה לומר ולכן השפילה עיניה בתודה.

"אולי כיסא", ניסה.

"כרצונך."

הוא היה מהטיפוסים האלו, שמיטיבים לחשוב כשהם נשענים לאחור על כיסאם, ומוצצים בפיהם בדל עפרון. מדי פעם נהנה לחוג מצד לצד, על הכיסא שלא היה סתם כיסא אלא כורסת מנהלים מרופדת, חצי סיבוב עם כיוון השעון וחצי סיבוב נגדו.

הוא ישב עליה, אפוא, במשך כל אותו יום.

למרבה הצער היא הכירה רק תנוחת ישיבה אחת,  בגו זקוף.

על כסא כזה בלתי אפשרי להסתובב, וכשניסה להישען לאחור, ננעצו שדיה בגבו.

כשיום העבודה הסתיים סוף סוף הודה, "ראיתי שהשתדלת, ואני באמת מעריך את זה, אבל בוודאי תסכימי איתי שכיסא זה לא התחום שלך."

היא נשכה מעט את שפתה התחתונה ומלמלה, "מצטערת," למרות שלא הצטערה מי יודע מה.

"אולי אני לא כל כך צריך," העז לומר.

"כל אחד צריך," אמרה, ונשמעה מאד בוטחת, יחסית.

"המממ...," השיב, ולפתע הוארו פניו בחדוות התגלית, "ארנק, את תהיי ארנק מושלם."

"ארנק," חזרה אחריו, "אני אהיה ארנק מושלם."

כבר באותו יום העביר לחזקתה שלושה כרטיסי אשראי, כמה שטרות, מספר מטבעות, פנקס כתובות קטן וישן, תעודת זהות, רישיון נהיגה, ומפתח עודף למכונית ולדירה.

היא ליוותה אותו לכל מקום ושניהם היו מרוצים, פחות או יותר.

עד שערב אחד,  בדיזנגוף פנת קינג ג'ורג',  בדיוק כשחייג בסלולארי -

מישהו כייס אותו.

והוא לא ראה אותה יותר אף פעם.

  אלן ג'ונס, 1965-66, כורסה, שולחן, מתלה כובעים