אני לא יודעת מהם אחוזי ההאזנה של תכנית כמו "העולם בלי" של ערן סבג בגל"צ, אבל אני אישה של רדיו, וזו התכנית האהובה עליי. מאז ניתנה האפשרות להאזין לה דרך הרשת אני לא מחמיצה אף תכנית.
הקונספט, למי שלא מכיר -
בכל תכנית נקבעת תימה מרכזית, סביבה חגה התכנית כולה - באמצעות שיחות, קטעי קריאה (מתוך ספרות מקומית ומתורגמת), מוסיקה (הרבה בלוז).
(לדוגמה, העולם בלי מרחק).
(ניתן להוריד את קבצי התכנית מהרשת באמצעות קליק ימני ו'שמירת יעד בשם' או לאכול במקום)
התכנית באמת מרתקת ועשויה היטב, ואישיותו הרדיופונית של ערן סבג צובעת את "העולם בלי" בצבעיה המיוחדים, ללא ספק קאלט לפיינשמקרים ומה שכינו פעם 'רדיו במיטבו'. אלא מאי? אי אפשר שלא לשים לב לכך שבמסגרת התכנית הקול הנשי ממעט מאד להישמע. למעשה, כמעט לא קיים. האם הפאלוצנטריות של התכנית מכוונת? לא ברור. עובדתית, רוב המומחים עמם משוחח סבג הם מומחים ממין זכר, קטעי הקריאה נלקחים מטקסטים של סופרים או משוררים גברים, ואפילו המוסיקה היא על טהרת הקול הגברי.
וזה מעצבן. כלומר אותי. מעצבן אותי.
מאד.
חשבתי לנסות לתקן את המצב בעזרת קוראי וקוראות בלוג זה, שיסייעו לי לערוך רשימה (בתגובות לפוסט זה או במייל) שתכלול:
* טקסטים מעניינים שנכתבו על ידי נשים (הכוונה היא לאו דווקא ללקט טקסטים שכולם מכירים, אלא לחפש את הפנינים היותר נדירות)
* להזכיר דמויות היסטוריות נשיות מעניינות
* שמות של נשים רהוטות מהאקדמיה, בציון תחום מומחיותן (כאן אצטרך המון עזרה)
מבטיחה להעביר את הרשימה לערן סבג.
ותודה
***********
נוסף בעריכה:
בדקתי 12 תכניות ששודרו בחודשים נוב'-דצמ' 2008. מתוך 37 קטעי קריאה, אף לא אחד נלקח מתוך ספר שנכתב על ידי אישה. מתוך 23 שיחות, 3 מבין המרואיינים היו נשים, ועוד 2 שיחות נסובו על נשים (ז'אן דארק והרייט טאבמן) אך המרואיינים היו גברים.
...חזרה למחסן הפסנתרים של מירי שחם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: