משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

לכבוד 40 שנות שידור התכנית, גל"צ מורידים מהבוידעם כל מיני הקלטות ישנות.

אפשר להאזין לתכנית דרך הקישור הבא:

http://glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=33285

או ישירות מכאן:

http://213.8.193.29/msnvideo/glz/AGMON-YONA-VOLAH.wma

מתכוונת להקשיב לזה עכשיו. מרגש מאד.

(55 דקות מאוחר יותר)

מפגן מרהיב של פטפוט. יש איזו דחיפות בקול שלה, שאין אצל רוב בני האדם. האינטנסיביות הזו משתקת את הצד השני לחלוטין. לדעתי אגמון פשוט טבע בתוך זרם התודעה השוצף של המכשפה המופלאה. מדי פעם הוא עשה כמה תנועות עם הידיים והרגליים, אבל רוב הזמן קיבל את גורלו בהכנעה. היא דיברה מופשט, הוא ניסה קונקרטי, היא ענתה מופשט. כתוצאה מכך, הראיון הזה הוא פוסטמודרני לחלוטין, כי אגמון שאל מה ששאל, וולך השיבה מה שהשיבה, מבחינת האינטונציה השאלות נשמעו כמו שאלות, התשובות נשמעו כמו תשובות, אבל נקודת המפגש בין שניהם, בהנחה שתכליתו של ראיון לייצר נקודת מפגש שכזו, דומה לנקודת מפגש של מדוזה עם הקרבן שלה, ברגע בו היא מזריקה לתוכו את הרעל. 

סרוגה בסורגי אור 

 שיר שכתבה רחל חלפי על יונה וולך בעקבות פגישה ביניהן בשבוע הספר

אני חושבת שהשיר לוכד במדוייק את דמותה כפי שהשתקפה בראיון

מַדְּעָנִית שֶׁל חֲלוֹמֶיהָ

עֲתִידָנִית שֶׁל עֲלוּמֵיהָ

נֶעְלֶמֶת נַעֲלָמֶיהָ הָאֲפֵלִים

מְטִילָה מוֹרָא בִּלְבַב רוֹאֶיהָ וְרוֹאֶיהָ

אֵינָם רוֹאֶיהָ שׁוֹמְעֶיהָ אֵינָם

שׁוֹמְעֶיהָ וּמַלְאָכֶיהָ כּוּלָם חֵרְשִׁים

חַיֶבֶת לְגַלֵּף אֶת רִגּוּשֶׁיהָ וָלֹא תִּתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים