הוא כינה את העבודה "Ocean Without A Shore".
רק בצפייה שניה הבנתי מה מתרחש, אבל ההבנה הזו משנית, התחושות חשובות יותר ממנה. ערגה, כמיהה, געגוע, צער, עצבות, אכזבה - מבעבעים החוצה מתוך העבודה הזו, במינונים בלתי נסבלים כמעט. עד כאב.
גם בעיניי זו עבודה מאד חזקה, מהפנטת.
האופן בו אותה אישה עומדת, כמו מצפה שיתרחש לה נס, תסתכלי על הפנים המצפות שלה - ואחר כך, מבינה שכבר לא, היא מסתובבת ונסוגה.
לעברי לידר יש שיר, אישה ליוויתן:
עדיין חולמת ועדיין רוצה
כבר כמה שנים שהיא לא מרוצה
ויש לה הסכם עם עצמה; תמיד כשנשברת עולה לקחת אויר
ומי זה אמר שאישה לוויתן זה דבר לא שביר
ואולי החום יעשה את שלו, ואולי הקור יגמור אותי
ויש בעולם מקומות נפלאים
הייתי רוצה להיות שם, למצוא את עצמי שוחה חופשייה
בעומקים מתאימים לי
לפעמים מרגישה חזקה, לפעמים מתפרקת
בלי כוח לדחוף את עצמי
מהדחף שלי לשחות אל החוף
ואולי החום יעשה את שלו, ואולי הקור יגמור אותי.
*
הוידאו ארט של ויולה, כך כתבתי לאותה חברה, לוכד בדיוק את הרגע הזה, שבו היא עולה לקחת אוויר.
*
אז זהו, מסתבר שלא. טעיתי הפעם.
באתר הבית של האמן, מופיעים כל הסברי הרקע. מסתבר שהמקטע הנ"ל הוא רק חלק קטן מתוך עבודה מקיפה הרבה יותר, שהמבקרים בביאנלה תיארו כ'מרגשת'.
שם העבודה הוא ציטוט מתוך דבריו של אבן אלערבי, מיסטיקן סופי אנדלוסי (1165-1240), שאמר:
"האני הוא ים ללא חוף. נתבונן ואין לו ראשית או קץ, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא."
עבודת הוידאו ארט הזו, כך נאמר שם, עוסקת בנוכחות המוות בחיינו. שלושה מסכים ממוקמים על גבי שלושה מזבחות אבן, בכנסיית סן גאלו בונציה, הפכו לשערים לעולם המתים, דרכם יכולים המתים לצאת ולהכנס לעולמנו. העבודה מציגה סידרה רצופה של התגלויות בנקודת החיבור שבין החיים למוות: הם מתקרבים לאט, אחד אחד, יוצאים מתוך החשיכה ונעים לעבר האור. כל אחד מהם, במסעו, חייב לצלוח מסך שקוף של מים ושל אור, כדי להתממש בעולם האמיתי. עם זאת, כל אחד מהפרטים נוכח לבסוף שהתממשותו היא זמנית, ושעליו לשוב חזרה למקום ממנו בא. ההתרחשות המתוארת חוזרת על עצמה במעגל אינסופי.
את ההשראה לעבודה קיבל האמן משיר של משורר ומספר סיפורים סנגלי, ביראגו דיופ שמו:
"פחות לשמוע בחי ויותר בדומם,
להקשיב לקולה של האש,
קול המים.
לשמוע בתוך הרוח את בכיית השיחים,
קולות האנחה של אבותינו.
המתים לעולם לא מסתלקים:
הם בתוך הצללים.
המתים אינם טמונים באדמה:
הם בתוך איוושת האילן,
בתוך גניחת העץ,
זרימת המים,
מנוחת המים;
הם בתוך הבקתה, בתוך ההמון,
המתים אינם מתים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: