משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

זמן קיץ

החיים קלים,

דגים מקפצצים

הכותנה צמחה לגובה.

אבא'שלך עשיר

ואמ'שלך יפת תואר,

הסי, תינוקת קטנה

אל תבכי.

באחד הבקרים

תקומי ושיר על שפתייך,

אחר כך תפרשי כנפייך

ותמריאי למרומים -

אך עד בוא אותו רגע

דבר לא יפגע בך,

אבא ואמא

שומרים עלייך.

*

אתמול, עמוק בתוך המתיקות האהובה של צהרי שישי, אפופה בשקט הקדוש של היות האדם לבדו, אני במטבח, מבשלת מרק עוף חורפי ראשון. גשם גשם בחלונות, עוד מעט יחזרו כולם. השעה שלוש, והרדיו כבר מכוון לגל"ץ, בווליום מה זה לא מכובד. דני קרפל נמס אל תוך המיקרופון בתכנית מחווה ללואי ארמסטרונג, לכבוד צאת דיסק אוסף כפול חדש. הוא פותח ב'עולם נפלא' המתבקש, אני יודעת לאיזה שיר אני מחכה. עוד קצת, וכבר הכינורות מכשירים את הקרקע, תיכף תיכנס החצוצרה המפורסמת, כניסה מלכותית באמת. סאמרטיים. עם השיר הזה ברקע, כל כך קל להתכווץ חזרה אל תוך הסלון הקטנצ'יק ההוא, אל קירותיו המצופים קורות עץ, אל המזנון האימתני בגודלו, אל השאוב-לורנץ העגלגלה בשחור לבן. אליי, אליהם. החצוצרה מושכת צלילים. מי שמע גרשווין בשיכון שלנו? אף אחד. אמא שלי.

כמה שנים קודם. היא, כלה צעירה ויפהפיה, משאירה פה בארץ את כל משפחתה הגדולה, החמה כמו החבוטה שבקלישאות, ונוסעת אחרי האהבה שלה לטורונטו. לא קל לה. המשפחה אליה הגיעה קרה ומסוייגת, קפוצה, לא נוגעת. שונה כל כך מהמשפחה הלהגנית שלה. הרבה שלג בחלונות, והיא, עם העור הכהה  בולטת שבעתיים, כמו פנתר בקוטב. לך תסביר לאנשי השלג איך זה שמש. לתינוקת שנולדה לה שם היא קראה בשמה של אימה, ושרה לה גרשווין, מרטיבה את הצלילים בהרבה דמעות געגוע.

כשחזרנו לארץ, גם גרשווין חזר איתנו.

לאורך שנות הילדות, בין התקליטים שהביאו איתם משם, מדי פעם בוקעת מהפטיפון גם החצוצרה ההיא, והקול הצלול משתלב בקול הצרוד, לדואט אלוהי. אני, עדיין ילדה, מכנה את השיר הזה - 'השיר של אמא', או מדוייק יותר, 'השיר שאמא תמיד בוכה בו'. לא היה לי מושג שזה שיר כל כך מפורסם. אנריקו מסיאס מפורסם, חוליו איגלסיאס מפורסם, והשיר של אמא עצוב.

עוד כמה שנים אחר כך, ואני מתחתנת. "אבל לא הספקנו להנות ממך," אמרה לי אמא. הייתי חיילת לקראת סוף שירות, ולא היה לי ראש לסידורים של החתונה. כולה חתונה, מה קרה. רציתי בעיקר לגמור עם העול הזה, איזה סינדרלה ואיזה נעליים. השמלה הייתה משומשת, את התקליטן בחרנו מדפי זהב באנ דנ דינו. בתוך רצף המוסיקה המעפנית באמת, אמא מתלחששת בצד עם התקליטן הכושל, ופתאום, שוב הכינורות ההם והחצוצרה שזוחלת עליהם  עד צמרמורת. זה מה שאני זוכרת מהערב ההוא, עשרים ואחת שנים אחר כך - את סידורי הפרחים עם הנרות הדולקים משייטים בתוך הבריכה, את צלילי החצוצרה של לואי, והדמעות, בערב של כמעט סתיו.

One of these mornings 

You're going to rise up singing 

          Then you'll spread your wings 

       And you'll take to the sky 

But till that morning 

There's a'nothing can harm you  

                   With daddy and mamma standing by 

מצחיק לכתוב את זה, השנים שעוברות ביעף בין פיסקה לפיסקה, אבל שוב חלפו להן לא מעט שנים. לפני שנה וחצי, לפנות ערב אביבי, מסיבת בר/בת מצווה משותפת לשני ילדיי הגדולים, בגינה של 'איזבלה' במרכז הכרמל. אבא שלי, בן 61, עם סרטן קטלני שיושב לו במוח, כבר גומא בקושי את המרחק שבין מגרש החניה לשולחן. לבוש בחליפה, חתיך כמעט כמו תמיד, כי המחלה כבר השפיעה על  הטונוס של שרירי הפנים. אנחנו מנסים להתמודד עם הידיעה שנותרו לו רק מספר חודשי חיים, טווים סביבו מסכת שקרים מגוננת. לא גילינו לו, גם לא לאמא. לשם מה. בשלב זה הוא עדיין בטוח שהוא עומד להחלים. הם יושבים זה ליד זו, החליפה האפורה הגדולה והשמלה השחורה הקטנה, חגיגיים ועצובים. המראה צובט כל כך. והכינורות, והחצוצרה. איך לא.

*

על פי ויקיפדיה, שני הפזמונים שזכו להכי הרבה גירסאות כיסוי אי פעם הם יסטרדיי של הביטלס וסאמרטיים - כ 2600 מבצעים שונים הקליטו גירסאות רשמיות. על פי נתונים שנאספו על ידי קבוצה המכנה עצמה "The Summertime Connection," ישנם מעל 20,000 ביצועים פומביים לשיר. הקבוצה מחזיקה ברשותה הקלטות של 14,373  ביצועים שונים.  גרשווין כתב אותו לאופרה 'פורגי ובס', מתוך נסיון לחקות את סגנון הספיריטואל העממי שאפיין את המוסיקה האמריקאית השחורה של אותה תקופה. במקור, על פי עדותו של גרשווין עצמו, הלחן התבסס על שיר ערש  אוקראיני.

היו שנים שלא יכולתי לסבול את המלנכוליה המתקתקה של אלה ולואי,  הסתדרתי הרבה יותר טוב עם הוריאציה הג'ופלינית, מתאבדת כדרכה על השיר. אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה ששמעתי את הגירסה שלה, זה היה מפץ קטן. בוויקיפדיה באנגלית נכתב שהשיר תורגם להרבה שפות, בין השאר גם לאידיש. לא פלא, אידיש היא השפה האולטימטיבית לשירי ערש.

גירסאות נוספות:

טום וייטס (בשני חלקים, ויש גם סיפור. חלק ב'), מיילס דיוויס,  שרה ווהן, בילי סטיוארט, מייק בראנט עולה בגבוהים (את זה ממש לא הייתם רוצים להחמיץ!!!), ביצוע אפל של זמרת ג'ז פולניה בשם מגדה,  סלין דיון (דומה שסלין דיון ביצעה גירסת כיסוי לכל שיר פופולרי. לא נותר אלא להמתין לגירסה שלה ל'שבחי ירושלים'), טעימה אופראית, בילי הולידיי, ג'ורג' בנסון וג'יל סקוט,

ששששש...סאמרטיים