משהו מתרחש במחסן הפסנתרים

בבית הקפה היא ישבה במרחק שולחן ממני והתיק שלה היה דומה לתיק שלי אבל יפה ממנו. ראיתי אותה עוד קודם,  כשתפסה את משבצת החניה האחרונה מול קפה ציפורה, ובגללה נאלצתי להחנות הרחק במעלה הרחוב. המלצרית ניגשה קודם אליה, כמובן, והיא הזמינה קרפצ'יו בג'בטה ולאחר היסוס קל גם כוס יין אדום, בדיוק הצירוף שעמדתי להזמין בעצמי ועכשיו  אצטרך להסתפק בסלט חסה ובסודה.

אם לא די בכל זה, היא גם שלפה מהתיק את הספר ההוא, נו, זה שזוכה עכשיו להתמוגגויות מקיר לקיר בפייסבוק ושעוד לא הספקתי לקנות. עקבתי אחריה בזוויות כשקראה במהירות ואכלה בפה סגור. חכיתי די זמן על מנת לוודא - הכיסא מולה נשאר ריק.

לפחות בעניין הזה התקיים בינינו שיוויון.