כל כך הרבה זמן חיכיתי לנסיעה לאילת, התארגנתי, עשיתי דיאטה ובאמת לא וויתרתי לעצמי ואכן ירדתי במשקל.
הגעתי לאילת במשקל 58.
בימים הראשונים לא אכלתי הרבה, וזה קצת בעיה לא לאכול הרבה במלון שהוא הכל כלול, שזה אומר ארוחת בוקר צהריים וערב, שתייה וארטיקים חופשי ובלובי עוגות ועוגיות .
אטז אכלתי בימים הראשונים רק סלטים ואוכל לא משמין, ואז היה את היומיים האחרונים שנישברתי הייתי חייבת לנצל את החוויה הזאת ( מבחינת האוכל ) והתחלתי לאכול, אכלתי גם כשלא הייתי רעבה.
היה איזה מלצר שממש נדלקתי עליו עד עכשיו אני חושבת עליו לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי, והוא ועוד איזה שלוש מלצרים התחילו איתי זה היה כייף חח אבל זה נגמר, נגמר מהר וזה הבאסה היום האחרון שחשבתי שנצא לסבב קניות בעיר ובסוף לא קרה, וזה למה ....
אז בלילה האחרון לא ישנו כל הלילה, אחותי לא הפסיקה להקיא בלילה, ובתוך תוכי התעצבנתי, למה אני לא במקומה? למה אני לא מקיאה עכשיו ?
אז בבוקר היא הלכה לבית חולים ועדיין לא יודעים מה יש לה =\
בכל החוויה הזאת חייב להיות משהו או יותר נכון מישהי שהרסה הכל.
היה לי קשה להיכנס לבריכה, להוריד את הבגדים להחליף לבגד ים ושיותר מ300 איש מסתכלים עליי ובוחנים את הגוף שלי, ככה הרגשתי שהם ממש בוחנים את הגוף שלי.
אמא שלי ישבה עם חברה שלה ודיברו ביניהם ואז אמא שלי אמרה לה " איזה יפה הבת שלי " וחברה שלה קשה לה לענות ולחלק הערות טובות והיא אמרה " המכנס שלה מאוד יפה "
או שהיא אמרה " _ _ ( אחותי ) מאוד רזה היא חייבת לאכול משהו " שזה ממש עיצבן אותי, קינאתי .
טוב אז כל זה נגמר, ונגמר רע, חזרתי הביתה במשקל 60.6 אבל אני יוריד את זה מהר.
אה ואיך שכחתי אמא שלי אמרה לי שאני יעשה הליכות וריצות ואז אני אראה תוצאות טובות =) ...בקיצור רמזה איכשהו שאני שמנה
יום שישי 10 יולי 2009
השעה 13:50- ועדיין לא אכלתי ואני לא מתכוונת לאכול
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
F-A-T G-I-R-L