אז לאחר שעברתי את המבחן הגדול

לפחות אחד המבחנים הגדולים של גיל הנעורים

אני יכול להגיד שהחיים אחרי ההצלחה הם חיים טובים מאוד.

התגובה של חברים ואנשים בכללי היא כייפית מאוד,

תחושה שמחבקים אותי בעיניים

משהו מוזר

אומנם הספקתי להתרברב בעובדה שהעסק לא באמת השתנה,

כולה עברתי מבחן, זה לא אומר שהחיים באמת הפכו להיות "לפני" ו"אחרי"

כי הם לא

פשוט עכשיו יש לי יותר זמן עם ההורים

ופחות זמן עם שמוליק

שזה רווח דיי נחמד.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שסבא ממש התלהב מהעובדה שהנכד שלו נוהג בכבישי ישראל

והיום הוא דחף לי 5 שטרות של 200 ליד, ואמר לי מזל טוב מאושר מתמיד

כזה שאפילו בימי הולדת לא קיבלתי

ופתאום התחלתי לחשוב ולהבין שכל העסק הזה עם הנהיגה

הוא באמת תהליך מבגר

משהו שמטופש לא לעשות ברגע הראשון שאפשר

אני למשל הדוגמה המטופשת לאותו סוג אנשים שלקח להם 24 שיעורי נהיגה להוציא רשיון,

אבל הם התחילו כשהייתה להם אפשרות לנהוג יותר מחצי שנה.

אז חיים חדשים זאת דרך מאוד מתאימה,

לא מקורית,

וקצת לא משקפת את המציאות

אבל כל עוד אני יכול להרגיש תחושה שונה כל כך כשאני רואה מישהו בשיעור נהיגה

וכל עוד אני מרגיש בטוח בנהיגה שלי, וההורים שלי מתנהגים בצורה כל כך רגועה

ואבא שלי מרגיש כל כך בטוח לצאת איתי בנסיעה השניה שלי להרצליה ולרעננה

ואמא שלי מעבירה סוג של לחץ כשהיא יושבת לצידי אבל עדיין אומרת בבית שהיא מרגישה באמת בטוחה,

כל עוד זה קורה,

אז הכל מעולה.

גם אם לא הכל מושלם,

ויש לי הרבה מאוד תחושות של דכדוך

כמו בכל פעם שטוב לי ואני לא נותן לתענוג לחגוג על החיים שלי

עדיין אני יכול לשמוח

ולהגיד שזה כמעט לחלוטין מאחוריי

אבא כבר עשה ביטוח לשתי המכוניות

ואני מרגיש כאילו אני נוהג במכונית של אמא כבר המון זמן

אם כל זה קורה

אז כנראה שבאמת הכל מעולה.

אז מתי אני אוכל להשתחרר מהכבדות שלי

ואני אתחיל להרגיש שהכל קל כל כך?

אולי בקרוב.

יום מעולה שיהיה לנו מחר

וגם ביום שאחריו

וגם זה שלאחר מכן

מה קרה? אי אפשר קצת נחת?

לילה טוב שיהיה לכולם.

תומר.