כח עליון הושיב אותי על הפוטושופ ולא ויתר עד ששיניתי את הבלוג.

לדעתי עברה יותר משנה מאז הפעם האחרונה שעיצבתי אותו.

זה בשלבים, הרשימות עוד בתהליכים. אין לי כח להמשיך לעצב את הכותרות עכשיו בפוטושופ, אז זה ישאר כרגע כמו שזה.

עוד מעט דור ודנית באים לאסוף אותי לישנים.

אלוהים, ממה אני מתרגש? זה לא שראיתי את ההצגה הזאת כבר פעם ויש לי סיבה להרגיש ככה.

ובכל זאת. משהו מפרפר לי בבטן. תחושה מוזרה. כאילו אני הולך להופיע.

ולחשוב שרק אתמול אדווה לקחה אותי ואת אלעד מבית הספר, קפצנו לפיראט האדום וקנינו רובה צעצוע שחור וגדול

"איתמרי - אל תיגע ברובה של אמא. אם תרצה אני אקנה לך רובה משלך, הרובה הזה הוא שלי."

ולחשוב שרק אתמול אדווה שלחה לי אסמס דחוף "מאיפה אני משיגה מכנס צבאי של צהל?!" ואני תוך שעה השגתי מדי ב' של בת דודה שלי, מכנסיים ששוכבים אצלי בארון מאז. אדוה הסתדרה, אני נשארתי עם המדים.

אפילו הלכתי איתם כמה פעמים. זה מפחיד כמה הדבר הזה נוח.

יהיה קר. לפחות נוכל להגיד שלא רעדנו מהתרגשות - אלא מהקור החודר שהקפיא את הארץ.

אההה. איזה מוזר זה.

יאללה,

יום טוב לכולם.