כח עליון הושיב אותי על הפוטושופ ולא ויתר עד ששיניתי את הבלוג.

לדעתי עברה יותר משנה מאז הפעם האחרונה שעיצבתי אותו.

זה בשלבים, הרשימות עוד בתהליכים. אין לי כח להמשיך לעצב את הכותרות עכשיו בפוטושופ, אז זה ישאר כרגע כמו שזה.

עוד מעט דור ודנית באים לאסוף אותי לישנים.

אלוהים, ממה אני מתרגש? זה לא שראיתי את ההצגה הזאת כבר פעם ויש לי סיבה להרגיש ככה.

ובכל זאת. משהו מפרפר לי בבטן. תחושה מוזרה. כאילו אני הולך להופיע.

ולחשוב שרק אתמול אדווה לקחה אותי ואת אלעד מבית הספר, קפצנו לפיראט האדום וקנינו רובה צעצוע שחור וגדול

"איתמרי - אל תיגע ברובה של אמא. אם תרצה אני אקנה לך רובה משלך, הרובה הזה הוא שלי."

ולחשוב שרק אתמול אדווה שלחה לי אסמס דחוף "מאיפה אני משיגה מכנס צבאי של צהל?!" ואני תוך שעה השגתי מדי ב' של בת דודה שלי, מכנסיים ששוכבים אצלי בארון מאז. אדוה הסתדרה, אני נשארתי עם המדים.

אפילו הלכתי איתם כמה פעמים. זה מפחיד כמה הדבר הזה נוח.

יהיה קר. לפחות נוכל להגיד שלא רעדנו מהתרגשות - אלא מהקור החודר שהקפיא את הארץ.

אההה. איזה מוזר זה.

יאללה,

יום טוב לכולם.

הלבן הקפוא דופק על חלון חדרי בחוזקה

הרוחות נשבו כל היום ללא הרף

החורף החליט להשלים את פעריו לכמה ימים מרוכזים

אחרי השקט כנראה כולם צריכים כמה מרתונים לפני שיוכלו להתקדם באמת.

החיים בסימן נסיעות

רינה אל איצי שליד ירושלים, משאירה אותי לפנטז על הבוקר שמצפה לה - כשהיא תתעורר באור הלבן הבוהק, תצנח אל תוך נעלי הבית הפרוותיים, תתכסה בשמיכת הפוך ותתהלך לעבר המרפסת הלבנה כל כך והקפואה כל כך, ושם - ממש לפני החלון היא תשב על הרצפה, עם ספל השוקו מעלה האדים.

ובר, מחר האדם הגדול הזה חוגג יום הולדת 18. אני לא יודע מה הוא החליט, לכן אני אקח את הרעיון שלו ואממש אותו,

בר שנסע היום אל הדרום המרוחק, היישר אל מצפה רמון המדברי - יקום מחר בבוקר אל המדבר המושלג. מחר זה יקרה. פעם בכמה שנים שכבה קפואה לבנה עוטפת את המצפה, ומחר בר יתעורר לחגוג 18 חורפים במקום המדהים הזה. בתפאורה המדהימה הזאת. מדבר מושלג. מוצף גשמים קפואים.

כייף של חורף. כמה שאני אוהב אותו.

חורף מעולה לכולכם.

 נופר שלי בת 19. אלוהים ישמור.

הזמן עף. זה פשוט לא יאומן.

המון מזל טוב יפה שלי. אושר שמחה ובריאות. רק שלא תשתני לי

היום זכיתי לשיחת טלפון מסביון המדהימה.

שיחה משעשעת. אין כמו השיחות עם סביון. זה תמיד שונה מכל דבר אחר. זה תמיד נותן תחושה אמיתית, משהו שאין עם אנשים אחרים. אין דברים כאלה. רק עם סביון.

"ריטה מדברת על הכל".

איך הצלחנו להגיע לעולם בו מישהי כמו ריטה צריכה לחשוף את עצמה כמו איזה ילדה בכוכב נולד בתוכנית חושפת, מלוטשת וצהובה?

למה מישהי כמו ריטה צריכה להגיע לשפל כזה?

כמובן שהיא צריכה לחדש את עצמה אחרי 20 שנותיה כזמרת בארץ, והיא אולי גם מרגישה באמת צורך לשתף ולחשוף בשביל להעלים את הקולות הצהובים מסביבה

אבל אני לא קונה את זה.

הסיבה האמיתית לשידורי הריטה בפריים טיים הם בעיקר למטרת מכירות. היום אומן לא יכול להצליח להרוויח כסף בלי פרסומות, בלי רכילות, בלי תוכניות שיחשפו אותו.

דיסקים כבר לא נמכרים, היום להוציא דיסק זה כמו לכרות איבר מהגוף.

ההופעות מצליחות בעיקר כשהן מסחריות, וצריך למכור את עצמך לשער של איזה עיתון בשביל שאנשים ידעו שיש לך סבב הופעות חדש

אומנים גדולים כמו ריטה לא אמורים להגיע למצב כזה.

כל כרטיס להופעה שלה עולה מאות שקלים, ואנשים קונים בלי לחשוב פעמיים. לפעמים הם אפילו מגיעים למצב של אכזבה כשהם מגלים שאין כרטיסים להופעות שלה.

השירים שלה מלווים אותנו כבר שנים על גבי שנים.

לא יודע. אומנות זה תחום נוראי. כל כך קשה ליצור בלי לדחוף חרא לתוך האומנות.

קחו לדוגמה את פבלו ונטע.

קשה לי להאמין שהם הביאו את "ישנים" לתל אביב רק בגלל שתמונע ופסטיבל הפרינג' או מי שלא הביאו אותם רצו בזה.

הם חייבים להתמסחר כמה שיותר קרוב לביצה התל אביבית בשביל להעלות תאטרון.

התאטרון שלהם בשלומי והתאטרון בעכו של סמדר יערון, ובכלל אומנות של אנשים רבים שגרים במרחק של יותר מחצי שעה מתל אביב - היא בהרבה מאוד פעמים מוצלחת הרבה יותר מאומנות שיוצרים בתל אביב.

שלא נדבר על הצגות מסחריות של מנויים. איכס.