לכולם יש את התרופה, אצלי לא ברורה ה

מחלה.

באמת מאוד טראגי, הא?

כל היום עם המחשבה הזאת והסרטים האלה שכולם דפוקים בהם ופתאום אין כ"כ הרבה שליליות בדפיקות שלהם ובדם שלהם ובשחור ובלבן ובאדום אדום ירוק אדום ו אפור שלהם

אני לא מצליחה לכתוב אני לא מצליחה לכתוב

אני לא מצליחה

לכתוב

מאבד כל משמעות בגודל כזה, בבהירות כזו. קווים נקיים לא עושים לי את זה, כנראה. לא מסוגלת להסתכל על ההגדרה.

זה תמיד מישהי מתוסבכת שמכירה מישהי רעה יותר שתופסת לה בשרוול ומושכת למטה. זה תמיד זה. אבל רק בסרטים.

האמת היא שלפעמים אני דווקא אוהבת ריבועים נקיים כאלה, או עיגולים כמעט מושלמים. ואותיות עם נוכחות. אבל לא בדפוס. בפיילוט 0.7 שחורה. המון... המון איןליאתהמילים.

המתנה המושלמת

הייתי צריכה ללמוד בשנקר

אני צריכה

אני אלמד

אלא אם כן אשב עם מזרק בוריד אחרי 20 שנה של לכתוב בבלוקים לבנים ופנקסים ובועות סבון ובחילה וסחרחורת ומאיסות

אני לא מאחלת לעצמי, אל תזמינו את הפסי כ       ול

בינתיים