תשמעו

הימים זזים מהר, תאריך הגיוס מתקרב בצעדי ענק, והכל קורה בחופשיות

עברתי קצת על אוגוסט של שנה שעברה

עברתי אז תיאוריה ולאנשים התחיל להיות אוטו, לפני שנה. ליובל היה אופנוע ופתאום נמרוד וארזשוקו התגייסו. אני אמרתי שאני לא רוצה עוד מחויבויות ושהלוואי וכולם היו שוכבים בשדה עם חמציץ בפה, ולא דואגים למות.

משהו כזה

אני מסתכלת על זה עכשיו ושואלת את עצמי לאן נעלמו המחשבות היפות האלה. איך קרה שפתאום אני רק לחוצה ורק לא מוצאת את עצמי ורק מחכה כבר שיתחיל המשהו החדש, כדי להפסיק לאכול את עצמי מבפנים.

עוד שבועיים אני מתגייסת

זה כבר לא רחוק. זה כבר לא "אני אעשה רשיון, אסיים בגרויות, אפתח חשבון בנק ואתגייס". זה "אני אתגייס".

עוד שבועיים. אז קיבלתי כמה טיפים וקניתי כמה חולצות טי לבנות, עכשיו אני מוכנה לארוז תיק ולעלות על האוטובוס

הסביבה מחבקת והמשפחה נרגשת.

הסביבה עסקים כרגיל והמשפחה ריבים כרגיל, אני צריכה להתפכח.

מה באמת עובר לי בראש?

כלום. שום דבר, פשוט כלום. מה עשיתי היום ומה אני אעשה מחר ומתי אני אתחיל לארוז לקראת בודפשט.

אני לא מעכלת ולא מצליחה לחשוב על להתמודד, כי אני לא יודעת עם מה. אני אוכלת סרטים על זה שאני לא אוכלת סרטים.

איזה אבסורד.

אין לי חוט מחשבה, דני אמר. אין לי חוט מחשבה ואני צריכה למצוא אחד, שלא קשור לצבא ולעוד כל מיני דברים ספציפיים.

אני צריכה לעשות הרבה מאוד דברים ואני לא מצליחה להתחיל להבין שאין לי את כל הזמן שבעולם בשבילם. יש הרבה תחנות שעוד לא עברתי בהן ועוד לא ישבתי בהן בציפיה למשהו שיבוא אח"כ.

לנצל את הזמן זה מושג שאני כבר לא מבינה

פעם לנצל את הזמן היה להיות עם כולם חוץ מעם עצמי

עכשיו כשאני עם כולם אני שוכחת אותי ואין לי חוט מחשבה

וזה טוב, ככה, לצוף. לא לשקוע

ולזרום

העניין הוא לא לאבד את עצמך בדרך ולדעת בפני מה אתה עומד ומה עוד אתה רוצה להשיג לפני זה, ובזמן.

אני לא רוצה לעלות על האוטובוס ההוא ולזרום עם מה שקורה ולהתמרמר אחרי חודשיים שאיפה החיים שלי

אסור לי לשכוח מה היה כאן בזמן הזה

אלו היו הארבע שנים הכי יפות של החיים שלי. באמת

אין סיבה שזה ייפסק, ואני לא מספידה שום דבר

זה סתם. הצהרה

פתאום אתמול לפני שנרדמתי חשבתי על רעיון לסיפור ועל זה שהכלבה היא קוקה, החתול הוא הפוך והדג הכחול הוא הופמן. לא זוכרת על מה היה הסיפור או איך הוא התחיל (היו לי שתיים או שלוש שורות בראש), אבל עניין השמות לחיות זכור לי. וזה לא שהסיפור היה קשור לחיות, זה סתם שאלו היו שתי מחשבות שאמרתי שכדאי לזכור והתעצלתי להדליק את האור (המסנוור חושילינג, אחרי ארבע יין קצת לימונצ'לו והרבה הרבה עייפות) ולכתוב בפנקס העצום בפיילוט אדום

פיילוט אדום

כשאין לך מה לכתוב ואתה מכריח את עצמך לכתוב פיילוט אדום יכול להיות פתרון נהדר לבעיית מציאת הנושא. מה שכ"כ טוב בפיילוט אדום, וזה כשאתה כותב על דף ולא בפיקסלים (כמובן), זה שהוא לא שחור ולא כחול, ויחד עם זאת יש לו את האיכיות שרק פיילוט מציעה לך. זרימה ואותיות מלאות, זאת אומרת. פעם הכרתי איש אחד שכתב רק בפיילוט 0.4 שחור. קראו לו ברי, הייתה לו מגבעת והוא היה פרי הדמיון של שבח ושלי. זה קצת טיפשי והרבה מקסים להידבק לסוג אחד שלא עט. לי אין בעיה עם הנושא הזה, אני זורמת עם עטים. למעשה, אופיס דיפו זה אחד מהמקומות האהובים עליי, כי שם תמיד הכל נראה לך נורא זול ושימושי

שימושי

זה כובע ומשקפי שמש. מאוד מכוער, זה נכון - אבל גם מאוד שימושי. עכשיו עם החור באוזון וכל הבלאגן הזה בגלאקסיה. מפה לשם יכול ליפול עליך מטאור ואתה בכלל לא תראה אותו כי תסתנוור מהשמש ותכסה את הראש עם הידיים, ככה שהשביל באמצע שלך לא יישרף (כמו שנשרף לרובין, לדוגמא). הפרדוקס במטאורים, הוא שמטאוריט הוא דווקא האבן הגדולה - כשמטאור הוא האבן הקטנה. זה מאוד משעשע, שככה בעברית מוסיפים סיומת יט והכוונה היא למשהו שהוא גדול יותר. סיומת יט וית הן משהו שמוסיף המון מתיקות למילה, וזה בכלל לא משנה איזו מילה זו. זו יכולה להיות "נדנדה", לדוגמא. או סבון

הייתי בחצר עם צליל סיון ודפנה ושתינו והיה ממש נחמד וראיתי את דור ואז באנו אליי ושירן קפצה ודנה וחן היו גם בחצר אז הן גם באו ואז רועי ושבח ויאנה באו ומחר בית ספר בתשע וחצי.

אני לא מוצאת את המצלמה שלי ומתחילה לשמוע לא טוב וצריכה להחליף פלאפון

איבדתי משמעות אבל טוב לי אז

(: