שלום לכולם! זהו הפרק הראשון של הפיק שלי=]]
(שונאן אי=יאוי)
פרק ראשון:
"תומר, יובל לשולחן" קראה אימם של השניים. מרצה באונברסיטה בת ה-30 ליאורה שקד. אימצה זוג תאומים: תומר ויובל בני ה-16.
תומר:הבכור, שערו שחור ועינייו בצבע חום כהה מאוד, גובהו 1.83 .יובל: שערו שחור ועינייו חומות בהירות וגובהו 1.80 .
"אני רוצה שאתם תלמדו טוב היום" אמרה ליאורה בצאתם של התאומים מהאוטו "ביה"ס רבין. מה...אחד הטובים באזור" מלמל יובל
"כן, כן בוא כבר לכיתה" האיץ תומר את אחיו והשניים נכנסו למבנה. "יובלי, תומי התגעגענו אליכם!" קפצה עליהם ילדה מכיתתם
"גלי" הופתע יובל "תני קצת ספייס, אני עייף מת" אמר תומר והתיישב במקומו. על השולחן היו חרוטים שמו של תומר ושמו של יובל.
השניים ישבו זה לצד זה כבר מאז שעברו לביה"ס הזה, אף מורה לא העיז להפריד מינהם מסיבות מפחידות. "תאומים אתם מקשיבים
לי?" גערה המורה בהם במהלך שיעור לשון "נמאס לי כבר להעיר לכם, אני חושבת שזה הזמן ל.." דפיקות דלת קטעו את דבריה
של המורה "יבוא" היא צעקה והדלת נפתחה. עינייהן של הבנות ננעצו בנער הנכנס לכיתה, ואז המבט עבר אל תומר יובל "לא שוב"
מלמל תומר. התאומים היו בין הילדים הנחשקים ביותר בשכבה, אך מסיבה לא ברורה הם סרבו לצאת עם הבנות שהציאו להם חברות.
הנער החדש לא דמה לתאומים שערו היה בלונדיני ועינייו ירוקות. "אתה כנראה אדיר שקד" הכניסה המורה את הנער "כן, זה אני"
הוא ענה לה "ילדים, זהו אדיר שקד, הוא הגיע אלינו מארה"ב. נא להתנהג יפה. העברית שלך טובה, לא?" היא פנתה לאדיר "כן, דיברנו
בבית בעברית" הוא ענה לה "אולי אתה במקרה בן משפחתם של התאומים האלו?" היא הצביעה על התאומים "חוצפנית" חשב לאצמו יובל
"לא" ענה אדיר חד משמעית "אוקי, אם יש לך מה לומר על אצמך בקצרה זה הזמן" אמרה המורה, אדיר חשב לרגע ופתח את פיו
"שמי אדיר שקד. אני בן-16 וחצי ואני לא פנוי לקשר עם בנות כרגע" הוא סיים את דבריו "אוקי...תומר קום!" צוותה המורה "מה עשיתי?!"
הופתע תומר "הגיע הזמן להחליף לך את המקום, אתה לא חושב כך?" הכיתה פארה את פייה "מה?! ממש לא! אני לא זז מהמקום שלי.
חוץ מזה מורה מקצועי אינו רשאי להחליף מקומות" אמר תומר "זה בסדר, אל תדאג המחנך יעזור לי פה, ועכשיו קום!" היא שוב ציוותה.
תומר קם ואסף את חפציו "זה קורה" הוא לחש ליובל "את תשלמי על זה" הוא פלט בקול והתיישב במקומו החדש "מה אמרת?" שאלה
המורה "מה שאמרתי כבר נאמר" הוא התחקם "אוקי אתה וההערות שלך נמאסו עלי" היא אמרה לו "כך גם את" הוא אמר באדישות
"עכשיו הגזמת!" היא צעקה "כך גם את" הוא חזר באדישות "צא מהכיתה עכשיו!" היא צעקה חזק. תומר קם והתקדם לדלת "אתה לא
תצא מזה בזול" היא איימה עליו "כך גם את, כך גם את" הוא נעץ בה את עיניו ופתח את פיו להגיד משהו "תומר מספיק!" צעק יובל על
אחיו הגדול, תומר הביט ביובל ויצא מהכיתה. "אני מצטערת על כך אדיר, שב ליד יובל והוצא מחברת" המורה אמרה לאדיר "מה?!
לשם כך הוצאת את אחי? כדי שאדיר ישב פה?!..בלי לפגוע" צעק יובל "לא נפגעתי" החזיר אדיר "יובל! שב בשקט..." המורה לא סיימה
את דבריה "אל תשתיקי אותי!" צעק יובל, אסף את דבריו ויצא מהכיתה.
"מה קורה כאן?" שאל אדיר את גלי שישבה בשולחן ליד "אתה
מבין, תומר ויובל הם תאומים הכי קרובים שהעולם הזה מכיר. אף מורה לא מעז להפריד בינהם וכשאחד מהם מסולק השני יוצא אחריו.
אך לשניים ציונים גבוהים והם גם משתתפים במועצת תלמידים כך שהם מוגנים מפני ההנהלה. אבל יש בהם משהו מיוחד מעבר לזה."
היא עצרה לרגע "עוד? זה נשמע כמו סיפור, מה שאת מספרת לי" התלוצץ אדיר "לאחר שתומר מבטיח דבר מסויים, הדבר מתקיים.
אנחנו מאמינים בזהב מאז התקרית עם המורה לספורט. תומר רב איתו ולאחר יום המורה שבר את רגלו." "צרוף מקרים" אמר אדיר
"ממש לא" המשיכה גלי "לאחד המורים שלנו היו בעיות כספיות רבות והוא חיפה על תומר בדבר מסויים, תומר דיבר איתו ולאחר זמן קצר
בעיותיו נגמרו, כניראה לא עד הסוף אבל לפי מה שאנחנו רואים הוא חופשי ומאושר הרבה יותר מפעם..." היא לקחה נשימה "צרוף
מקרים?" ניסה אדיר "לא. לאחר המקרים הבעות פניו של יובל שונות...הוא נראה כיודע משהו אבל לאחר כמה ימים...זה חולף לו" גלי
סיימה את דבריה. פיו של אדיר נפאר "תודה...מה שמך?" שאל אדיר "גלי" היא חייכה לו וחזרה לקשקש במחברת. מעניינים התאומים
האלה..." חשב לאצמו אדיר.
יובל רץ במסדרונות ביה"ס "תומר! תומר!" הוא צעק בריצתו. הוא יצא לחצר האחורית וליד העץ הגדול הוא ראה את אחיו עם עוד שני
בנים אשר נראים כסיימו לימודים. "אוקי, אחנו מבינים אותך תומר, אבל שתיקלוט, היא הבעיה הגדולה ביותר" אמר הגבוהה מהשניים
"אני יודע, אין בעיה" תומר החזיר תשובה בעיניים זדוניות. יובל התקרב אליהם לאט לאט ונעצר מאחורי תומר "תומר..." הוא לחש "יובל?!
מה אתה עושה כאן? אוקי חבר'ה סיימנו כאן" גירש תומר את הזוג "למה אתה כאן?" שאל תומר "תומר תפסיק עם זה...זה כבר לא משחק
משהו לא מרגיש לי טוב עכשיו עם התלמיד החדש הזה" מלמל יובל והתייש ליד העץ "אני יודע, אבל אין מה לעשות בנידון" תומר התיישב
מול אחיו וליטף את לחיו "תומר..." נאנח יובל "שנלך הביתה?" שאל תומר "לא. לי-אני מתכוון אמא אמרה שנלמד היום" הזכיר יובל לתומר
"בסדר רק למען שניכם אני אשאר ואסבול" הוא אמר וקם. הצילצול לשיעור השני צילצל והשניים נכנסו לבניין.
"תומר!תומר!" צעקה ילדה אחת משכבתם של התאומים. עיתונאית ביה"ס ליטל "זה נכון שאיימת על רותי המורה ללשון?" שאלה ליטל,
אחריה נראה גל גדול של ילדים אשר רצו גם לדעת את הסיפור "להיתפזר, להתפזר, כל זה שקר אחד גדול!" פיזר יובל את כולם "אני מצטערת
יובל אבל שאלתי את תומר" אמרה ליטל בנימוס "אני יודע, אני יודע, אני עורך הדין שלו היום" הוא אמרה וראה שאף לא אחד מקשיב לו.
"כולם לחזור לכיתות! ואתם שניכם אלי!" נשמעה צעקה גדולה ונמוכה "דניאל?!!" הופתע יובל ממראהו של דניאל המורה פיזיקה. הוא היה גבוה
עם גוף שרירי וחולצתו תמיד הדגישה את שריריו. תומר הסתובב ולא הופתע לגלות את אדיר מאחורי דניאל "אתה זה שגרר את דניאל לכאן?"
הוא שאל "כן, זה רע?" שאל אדיר, תומר לא ענה והסב את גבו .ליטל הביטה בשניהם והתחילה נושא חדש "תומר!" היא צרחה וגרמה ליובל
לקפוץ מבהלה "טיפשה!" רטן יובל "סליחה, תומר אתה כבר הכרת את התלמיד החדש שלנו אדיר? ידעת שהוא תלמיד מצטיין ושמצפים ממנו
להרבה בבית סיפרינו?" היא שאלה שאלות רבות אך תומר לא מיהר לענות. חבורת הילדה גדלה ומורה אחד לא הספיק, אך יובל חשב במהרה על
דבר שיציל את אחיו. הוא התרחק מאט, התיישב ליד הקיר, נשען עליו, פתח את מכנסיו והרים את חולצתו "לא! תפסיק אני לא רוצה את זה!" הוא
צרח בקול כוחו, פניו היו סמוקות ודמעות בעיניו. תומר ששמע את הצעקות רץ במהירה אל אחיו ועזר לו "מה קרה לך? אתה בסדר?" שאל תומר
"זה שוב היה הוא.." התנשף יובל "והוא שוב ברח...לשם" הוא הצביע "מי זה היה?" קפצה ליטל עצבנית, היא לא האמינה שמישהו בכלל יעז לגעת
ביובל המתוק "לשם!" הוא שוב הצביע לאותו הכיוון, כל הילדים רצו לאותו הכיוון בלי לחשוב פעמיים. "יובל קם וסידר את בגדיו "אני שוב מודה לה'
על כך שבירך אותך בקישרון למשחק" אמר תומר וחיבק חזק את אחיו הקטן "חיחי אני יודע" צחק יובל. "אני מצטער להפריע לרגע האינטימי שלכם
אבל אתם ממש בצרות בנים" אמר דניאל המורה לפיזיקה "וזה למה? לא אנחנו אלה שהתחלנו את זה" אמר תומר "אתה חושב? אתה גרמת לכל
המהומה הזאת תומר. ואתה יובל..." הוא מלמל משהו כשידו חוסמת את פיו "מה?" שאל יובל "עוררתה אותם מינית" פסק המורה בצעקה. "הא?!
אוקי...ראשית מה שזה לא יהייה אני לא רוצה שהחמודה הזאת תראה את זה אז תבקש ממנה לעזוב" ביקש בלחש יובל מהמורה "המורה הסתובב
ולא ראה שם אף-אחד "אין כאן אף אחד...אני חושב שאתה מתחיל..." דניאל הסתובב חזרה לתאומים "להזות" הוא סיים את מישפטו אך שם כבר
לא אמד איש "תתפללו שאני לא אמצא אתכם כי מעכשיו אתם שתי גופות!" הוא צעק ורץ לחפש אותם ,משאיר את אדיר לבדו "ממש יופי, טוב נו,
מעניין אם אני אצליח למצוא אחד מהם, אחרי הכל, הם לא נראים מטומטמים כדי להמשיך לרוץ יחדיו בלי להיתפצל" חייך אדיר.
"תומר, אני לא יכול להמשיך לרוץ יותר" התנשף יובל ונפל על הרצפה "יובלי..." התרכח תומר "בוא ניתפצל" אמר יובל "אני אלך לכיוון השירותים
כי אני באמת צריך לשירותים, ותה תלך לכיתה" יובל נעמד "מה לא! אני לא אמורים להתפצל...אנחנו תמיד ביחד" אמר תומר "אין לנו עכשיו בררה
אנחנו צריכים להתפצל כי שדניאל לא יתפוס את שנינו" הסביר יובל "צודק, אבל אל תבוא לבכות לי שאני נוטש אותך כי זה היה הרעיון שלך" אמר
תומר בקולו הגברי "בסדר, אז נתחיל?" שאל יובל "נתחיל.." "בהצלחה!" השניים התחבקו ופנו כל אחד לדרכו. "זה מתחיל" לחש יובל.
תגובות בונות יתקבלו בברכה=]]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
