צפור מתכווצת

לפני משהו כמו שלש וחצי שנים, המטפלת שלי ואני החלטנו שהגיע הזמן לחזור לחיים הנורמליים, וגם להפגש עם גברים (כלומר גברים שהם לא אלימים ומאנייקים, כי אותם לא הייתה לי בעיה למצוא). אז פתחתי לי כרטיס באחד מאתרי ההכרויות וחיפשתי מישהו שלא יהיה מאיים ו/או מפחיד מדי. אה, וגם שלא ירתע מהעובדה שאני שמנה.

בחור הראשון שפגשתי הגיע אלי מבית שאן הרחוקה, מה שמאוד החמיא לי. פחות החמיא לי שהוא אמר שהוא מניח שבגלל שאני שמנה אני אתפשר על מי שאני מחפשת. בזה נגמר מבחינתי הספור אתו (למרות שהוא המשיך להתקשר ולהטריד ולצעוק עלי למה אני לא מדברת איתו).
הבחור השני היה נחמד. מוזר קצת. בכלל לא הטעם שלי. מישהו שלא התאים בכלל למה שחיפשתי, היה קטן ממני, נחמד, שום אלמנטים קשוחים ו/או מאנייקים לא היו בו. התכתבנו במסנג'ר לא מעט ואז הוא הציע להפגש.

אממה, הוא רצה להפגש בצהריים!!!! ביום שישי!!!! ואני פולניה, אין דבר כזה לא לשון צהריים ביום שישי,אז דחיתי אותו לשבת.
ישבנו לנו במסעדה, הזמנו סטייקים (בפגישה ראשונה! לי אמרו שאסור להזמין אוכל אוכל בפגישה ראשונה), והאמת היה נחמד, עד שהוא ביקש לטעום מהסטייק שלי!!! בפגישה הראשונה!!!! איש מאוד מוזר.....
אבל כשהוא החזיר אותי הביתה הוא קרא לי נסיכה, וכך הוא נכנס לי ללב (אפילו שלפגישה השניה שלנו הוא לקח אותי לברגר קינג.... אל תדאגו, הוא השתפר מאז).

אהוב שלי יקר,
לפני שלש שנים בדיוק חיכית לי מתחת למסעדה, ומאז לא עזבת.
אני אוהבת אותך כל כך, ושמחה שאתה שלי, ושאני שלך.