צפור מתכווצת כבר לא צפור שבורה, אלא צפור עם שבר שהתאחה. עכשיו גם אמא לגוזל אחד קטן ומיוחד.
המטרה החדשה היא להתכווץ. חצי שנה. שלושים קילו.
מ-ע-כ-ש-י-ו |
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
יולי 2009
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
 הדרך ארוכה היא ורבה רבה אתמול סוף סוף הגענו למרפאת הפוריות. אחרי שהמתנו קרוב לשעה בתור, נכנסנו לרופאה. והו, איזה שינוי. פתאום מתייחסים אלינו כאל בני אדם. פתאום אני לא רק מקרה אבוד, אלא יחסית במצב טוב. פתאום יש קצת אור בקצה....
הגענו לרופאה מעולה. שקיבלתי עליה המון המלצות. היא ענתה על כל השאלות שלי, ואפילו יותר מזה, על כל השאלות של הנסיך, שבאמת באמת שואל על כל פרט ופרט. עשתה בדיקה וPAP, שלחה לבדיקת דם. מתברר שככל הנראה אני מבייצת, אז נשלחתי היום גם למעקב זקיקים. נתנה גם מטפורמין.
אנחנו מרגישים מוחזקים. מרגישים שיש לנו למי לפנות, ושסוף סוף יודעים מה צריך לעשות.
והנה עוד דברים שלמדתי:
מתברר שבשנתיים האחרונות ירדתי 27 ק"ג, ולראשונה בחיי לא העליתי אותם בחזרה, ואני ממשיכה לרדת.
עכשיו אני רק מתחילה להבין מה זה להיות במרפאת פוריות, ואיך מקפיצים אותי למחרת לעשות מעקב זקיקים.
כל כך חשוב שיש מי שעוזר ותומך, והנסיך שלי גורם לי להחנק מהתרגשות כל פעם.
ושבאופן פולני ביותר, מהרגע שהייתי במרפאה אני מתרגשת עד דמעות. טוב, אולי זה כי אני מבייצת.... (אולי, עוד שעתיים- שלוש המרפאה תגיד לי. אני לא טובה בלפענח תשובות).
| |
| |